סילקתי עברינים מהשכונה, גם אתם יכולים! – זוהר ברנע

בס"ד
שלום עליכם, מקווה שהמרגש מעולה!

קבלו משהו חדש להיום..
סיפור:
הגיבור (אני) שהכניע במו ידיו רשעים ועבריינים. ובכן, זו הרי תמצית העלילה של הרבה סיפורים, ולרוב – פרי דמיונו של הסופר, אבל עתה אני הולך לספר לכם סיפור אמיתי לגמרי איך אני בעצמי הכנעתי וסילקתי חבורה של עברייני רחוב, נערים אכזרים,
מלאים ברשע
שהתעללו בחסרי ישע, חפים מפשע,
אחרי השעה תשע…(משהו כזה)
עם כל הענווה ומבלי להתגאות, אני חייב לספר את כל הפרטים כי יש מסר חשוב מאחוריהם!

זה היה בסעודת ליל שבת, כביכול "רגילה" ..
אחרי המנה העיקרית, עשיתי את עצמי נרדם קלות..
אבל כמו שאומר ספר "החינוך" אחרי המעשים נמשכים הלבבות, כנראה שבאמת נרדמתי קלות…
בחלומי, שלא היה נעים כ"כ, אשתי צועקת עלי שמישהו צועק הצילו…
והנה אין זה חלום…
אשתי עומדת מעלי (בתחילה חשבתי שמצאה דרך לא נכונה בעליל להעיר אותי…) וצועקת – קום מהר, רוץ תראה, יש בחוץ צעקות ואנשים צועקים הצילו!
רציתי לחזור לחלום ולראות את הסוף הטוב באופן יותר רגוע, אבל בכוח הצעקות של אשתי והצרחות מבחוץ ובכוחות לא לי ממש – ה' נתן לי כוחות לא רגילים – קפצתי ממקומי ורצתי החוצה.
בחוץ התוודעתי למציאות המאוד מרה!!

אני בלי נעליים ובלי משקפיים, "לא רואה אף אחד ממטר"…
פתאום שמעתי צעקות, ורצתי (דידיתי יותר נכון, אף אחד לא ניקה את הכביש לכבודי) לכיוון הקולות בעוד שאני צועק-
מה קרה, מה קרה?!?!
אם זכרוני אינו מטעני שמעתי ברזלים מושלכים על אספלט,
אח"כ "ראיתי" דמויות מטושטשות של אנשים רצים במורד הרחוב, ניסיתי לרוץ אחריהם אבל הם היו ב"אטרף" מוחלט!
אם איני טועה גם שמעתי קול מלמעלה, שלא ראיתיו… משהו בסגנון: עכשיו נראה אתכם!
התחיל לטפטף גשם והרגשתי את עצמי מאוד מיותר
זיהיתי קבוצה של אנשים עולה במעלה הרחוב במרחק מה ממני… נפסקו הצעקות בלאו הכי..
בנקל מצאתי את הכניסה לביתי וחזרתי להפגין נוכחות בסעודת שבת קודש.
עד כאן ההקדמה ומערכה ראשונה…

בצהריים לפני סעודת יום השבת, דפיקות על הדלת!
קבוצה של 4 מעסקני השכונה מבקשת לדבר איתי!
באתי לדלת-
מיד לחיצות ידיים, טפיחות על השכם, "מה נשמע הרב?", "איך הולך הרב?",
"כל הכבוד לרב", "הרב ממש אדם מיוחד" וכו' וכו'
הסמקתי, אלו אנשים חשובים… אמרתי להם בקול מבויש, משהו כמו, "תראו אל תעשו אותי כזה חשוב, אני לא כזה מיוחד, סתם יהודי פשוט מעם ישראל, לא רבתי עם אף אחד וכד'…"
ואז הם שאלו – "איך אתה עושה את זה?"
– איך אני עושה מה????!!!
בקיצור, לא אאריך, אספר לכם בקצרה מה שהבנתי:

בליל שבת קודש הופיעו מספר עבריינים צעירים, אלימים, בשכונתנו, עם מוטות ברזל, והחלו להכות וללעוג לכמה תושבים חרדים מהשכונה, תוך שהם מחכים את החרדים "שבעס שבעס" וכו'
ההכאות היו אלימות ביותר…

עד…
שאני הופעתי ..
רץ לקראתם, כ"לא רואה אף אחד ממטר"!
במבט של "למה, מה קרה?!?!"
הם כל כך נבהלו מהנחישות שלי והמבט וההופעה הפרועה (ואומץ הלב כמובן!!) שזרקו את הברזלים ונסו על נפשם..
וכך ניצלו התושבים והשכונה שקטה!

כבוד או לא כבוד?
בשבועות הקרובים הסתובבתי בשכונה, מנופף לכולם שלום כמו גורבצ'וב, או מלכת אנגליה, עם חיוך רחב ו"בלי מילים"- מי שפתח עימי בשיחה חזרתי על עמדתי –
"זה לא אני! ה' עזר!"

היום, בהסתכלות לאחור אני מוסיף, שהיה לעברייניי מזל שהייתי במצב רוח טוב, של שבת, אחרת "אני לא יודע מה הייתי עושה להם!"

תכלס המסר חשוב, תתרכזו מאוד!!

כל אחד מאיתנו, בתוכו, חושב שהוא לא חשוב, שהוא כלום ואין בידו כוחות מיוחדים וגם לא מיוחדים…כן כן ..
אם היינו יודעים כמה מפחדים כוחות היצר הרע מכל מצווה שלנו, מכל מחשבה טובה שלנו, היינו מתפעמים!!
הסיפור דלעיל הוא אפילו לא מתקרב למה שמתרחש באמת! כמובא תיאורים ארוכים בספרי הקבלה..
אדם רק חושב מחשבה אחת של אמונה, של יראת ה', אהבת ה' (וזה כבר משהו גדוללל) הוא לא יודע איך כל חילות הבעל דבר, שמעשיהם באופן רגיל ל"הכותו" – לצער אותו במצבי רוח "נעכס", חולשות למיניהן, פחדים ודאגות וכד' לא צריך לפרט כי שם אנחנו נמצאים…
כולם נסים, מפחדים, מתרחקים מאיתנו! מחפשים את "החברים שלהם"..

דווקא כשהם מתגברים ביותר, אם אנו עושים משהו קטן, אפילו "תנועה" אחת בלי כח, לכבוד ה', מחשבה טובה אחת של שמחה אודות מצווה אחת שלנו, מחשבה וזכרון שבכלל עשינו מצווה…
זה נקרא התעוררות השינה!
זה נקרא להתעורר ולרוץ החוצה מהחלומות והדמיונות!
לנו זה נראה, "מעשה שולי וחולף!
אבל לא!!!!!!
היצר הרע יודע ומבין בדיוק מה עשינו. המקטרגים והמזיקים שמעוררים בקרבנו עצבות ועצלות תמידית, באותה שניה בורחים ונעלמים על "חייהם"!
וצריך דמיון חי על מנת לתאר מה קורה אם אני מתעורר להחזיק שתיים או שלוש שניות את המחשבה על עוצם הזכייה שזכיתי בקיום המצווה שלי!
זו לא גאווה, זה הפוך: דווקא בגלל שאני מעריך נכון את גודל הזכיה שזכיתי בעשותי רצון ה' ית' אני יכול לשמוח!

לנו נראה , שמלכת אנגליה היא חשובה, הרי משדרים כל תנועה שלה למליוני אנגלים… לנו נראה שפלוני זה או אחר מפחיד ובעל כח, מפקד, גנרל, ראש מדינה… אבל הוא מפחיד או חשוב רק פה, בעולם הגשמיות הקטן והמוגבל!

שמעתי כבר מכמה רבנים צדיקים גדולים, שבזה תלוי הכל! להאמין ולדעת שמה שחז"ל אומרים – כל העולם לא נברא אלא בשבילי – זה לא סתם! ויש לי כוחות עצומים (למרות שאיני חש אותם, ואיני יודע אודותם) הכל בכח היותי בן ועבד למלך מלכי המלכים! ושם מטרותי ורצונותיי…
אני לא זרוק או לבד בעולם מבולבל!
כשאני שמח במצווה, כל היכלי החיים (וגם העולם שלנו, על בריותיו) נהיים שמחים בהתגברות הקדושה, ולו לרגע קל או יותר… (כמה זמן? עד כאן מגיעות ידיעותיי)
וכמובן, כתוב בכל הספרים, מחשבה אחת של שמחה ואמונה – המזיקים בורחים! "וואלה, זה משוגע זה!, אחרי כל מה שעשינו לו הוא עוד מתחזק?!", "הוא מסוכן! תעזבו אותנו ממנו!"
אגב אני לא מבטיח שיבואו למחרת משלחת של אנשים חשובים ללחוץ לכם ידיים ולקרוא לכם רב אבל… אולי כן…

זוהר ברנע

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345