סיפור אישי! איך יהודי חרדי הפך למואזין – זהר ברנע (ניסן תש"פ)

 בס"ד

אגב, למרות הקורונה, וההוראות החדשות, אני ממשיך במסירות נפש לקיים את המניין השכונתי! (ואנחנו הרבה יותר ממניין)
אבל אין לכם מה להכנס ללחץ
כי אני מכהן בתפקיד מואזין!
מואזין זה בסדר, לא?!
בגלל שכולם מתפללים מהמרפסות, אני צריך לטפס על הגג
ולצרוח
"להנאת" כל השכונה…. תינוקות בני יומם עד זקנים שבעי ימים, "בחורים וגם בתולות"…
זה כל מה שהיה חסר להם…
למעשה אני מרגיש באמת כמו בג'נין… 3 פעמים ביום אני עולה על גג בסולם, ואז מתחילות להגיע ניידות, חיילים, ומסוק מסתובב מעלינו…
תמיד טענתי לאשתי שיבוא יום וכולם יבואו לשמוע את קטעי החזנות שלי! היא אמרה לי, בוודאי, בעלי, בימות המשיח…
(אני החזן, שכן יש לי "חיוב" להיות חזן ולהגיד קדיש לע"נ אבי ז"ל הכ"מ)
ומאחר שאני על הגג, וגם בראש הר, ובגלל מבנה השכונה והבנין מולנו יש הד עצום, רבים וטובים זוכים לשמוע את זיו צרחותיי…
פיתחתי כל מיני תסמינים: קשיי נשימה, גרון כואב…וכאבים באוזניים.
"חולה ולא מיין", "שיכור ולא מקורונה"..
אם אני אפול מהגג, או אתחרש, או אקבל עציץ בראש מאיזה שכן עצבני… העיקר שלא נידבק בקורונה! אני מפחד שייפול ממני הסידור על ראש אחד מקהל החסידים שלי, ואז מהרוק על הסידור הוא יכול להדבק אבל למזלי לא ישאר לו ראש …
תכלס אני מאוד שמח על ההזדמנות לצרוח את כל התפילה!
אבל אף פעם לא דמיינתי לעצמי לקבל כזו בימה וכזה קהל רחב…
אם אתם צריכים ישועה, קולי הכי קרוב כעת – בכל האזור, פיסית לפחות – לכסא הכבוד!
וכמובן שעל פי ברסלב, כשצועקים את התפילה, משהו נכנס לשכל הסתום… המוח שלא קולט ולא פולט… האמת שצריך לכתוב לא פולט בעוצמה חזקה מספיק ולכן לא קולט. תכלס, לצעוק בתפילה ולזעוק לה' בצעקה בשביל לעורר את מה שישן כבר כמה עשרות שנים בין האוזנים: השכל.

בפרט בפסח, זה הזמן , להתעורר בתפילה, ובקריאת ההגדה בצעקה, בקול רם, כמו שזעקו אבותינו במצריים כשהיו מסובבים במט' שערי טומאה וכמובן כך זוכים לכוונה ואז נפתחים האוזניים, משהו חודר מבעד לערפל "השמיכה" הרוחנית וזה כמובן המפתח לתיקון הברית, כלומר, להבין שיש לי ברית רק עם ה', לא עם משרד הבריאות אפילו ובודאי לא עם התאוות שלי או הפחדים שלי, לא עם אף בן אנוש אלא קודם כל עם ה' ית'.

לסיכום, העצה הנפלאה הנ"ל הולכת כך-
תשמור תמיד על טהרה וקדושה בכל החושים. תהיה כמו הבבא סלי הקדוש. (לפחות צריך לשאוף לשם!!) אז תזכה ליהדות אחרת, קרבת ה', הבנה של מה שאתה עושה וחיים טובים בלי צרות ופחדים וכו' וכו' דבוק באמונה והכי חשוב: מתלהב לכל דבר מצווה. ואם תתמיד כך תזכה למעלת גדולי הצדיקים אבל …
אבל זה לא פשוט…כידוע…זה לא הולך בנקל…יותר קל לכבוש את אירן, מאשר את היצר הרע (בשלמות)… ולא לשכוח אמנם, שגם קצת – זה מעולה, אנחנו לא אוחזים מההזיה של הכל או לא כלום, אלא בכל תזוזה קלה שיוצאים מן הקודש אל החול מקבלים את האור… ולפום "צערא" (וזה לא מצער אם עושים זאת נכון) אגרא…
אבל צריך לעבוד. ומה נשתה, אם כן, עד שנגיע לקרצמה', לבית המרזח ?
בינתיים בשביל שיהיה חשק, התחלה של עבודה עם לב, צריך גם כן משהו שיחיה אותנו, שיאיר לנו, שישלהב אותנו. בשביל זה צריך לעורר את המוח, את ה"מוחין", וזה נעשה ע"י קול שמביא עימו את הכוונה, וביותר בתפילה עצמה, ולשמוח עם כל מצווה ומצווה ועם לימוד התורה…
בקיצור יש הרבה פריבילגיות נסתרות בלהיות מואזין… חוץ משליטה בלתי מעורערת במרחב האווירי השמיעתי… כל מה שצריך להזהר אחרי שעולים בסולם המתכת לראש הגג זה לא להיות רדום במוחין ולצעוק בטעות "אללה אכבר"
המסוק יכול לירט את המואזין הקולני.
אגב "אללה אכבר", המומחים, כך שמעתי, אומרים שהיום להתעטש בסופר מרקט, זה כמו לצעוק אללה אכבר עם סכין שלוף ב"זמני שלום"…

הערה נוספת, לפני סגירת הגיליון – בגלל הפדיחות אני ואישתי החלטנו ללכת עם מסכות בכל מקרה, "עד יעבור זעם" (השכונה). מקווה שאחרי ה"קורונה" אנשים יבינו למה יש אנשים בשכונה שממשיכים במנהג המסיכה. כמו כן שיניתי את שמי בכל מקרה למסעוד שיידרמן, אנו תפילה שתוך פחות מכמה שנים בודדות, כל פדיחה ופדיחה תשכח ו…אוכל להחזיר את שמי חזרה לשיגרה…
שלכם,
מסעוד ש.

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345