יום אחד בשבת, משמי שמים נחת, כ'יף ה'תקווה בשבט

בס"ד

פנטזיית הפלאים של יום חדש מתחוללת סביבנו בכמה ממדים ובתלבושות ססגוניות!

לא משנה מה קרה: השתגעת, פשעת, מה חוללת עד הרגע הזה… תתחיל מעכשיו כאילו הכול היה חלום והרגע התעוררת. נו, אז… בוקר טוב!

קראתי, כבר לא זוכר איפה, ששורש הרגש הדתי זו לא ההתפעלות נוכח הפלא של עצם החיים, או התדהמה והיראה אל מול גודל הממדים ונצח המושגים – את זה יש לכל אדם בריא וערני. ההתעוררות הדתית מתחילה במחשבה של: 'מה אני עושה בקשר להשגות האלה? מה עושים בקשר לתחושה שמצפים ממני משהו?!'

מכירים? יש לכם את התחושה הזאת? אז אין מה לדבר על כפייה דתית, נכון? זה בא מבפנים.

אדר מתקרב ואנו מכוונים את האנטנה אל עבר השמחה. הכל מודים שזו החלטה! החלטה להרגיש אחרת! להרגיש לא כפי ברירת המחדל של לבי – שזו עצבות חסרת מרפא מעורבת במרירות – אלא כפי שהייתי רוצה להרגיש. וזו וודאי החלטה שתשנה את היום הזה לטובה ולכן מעוררת 'קיטרוגים' וכוחות שמזנקים להפר אותה. יללי סירנה – הם מגיעים!

כוחות של עמלק וסיטרא אחרא מיד מגיעים – כותב ידידי המיוחד זוהר ברנע – כי אתה לוקח להם את הטרף מהפה והם לא יתנו לך! הם זוללים את לבך בהשתוקקות כזו ואתה עכשיו בא להפריע להם?! לא, בריבוע! יש להם המון שיטות ויש להם המון דרכים. אבל גם לך יש! אתה לא פרייר. ככל שיש להם רשות לינוק את לבך ולפרוש עליו שמיכה של עצבות ספוגה בשאר רגשות רעליים, כך יש דרכים ועצות כנגדם להציל אותך מהם. לו רק לא תרים ידיים מהר מדי – נצחונך וודאי, זו בשורה! לכל אחד מאתנו יש את הכוח של הצדיקים הגדולים שאודותם נאמר: 'כי כמוך כפרעה'. הצדיק, כוחו כפרעה, כלומר, יכול להכריע לכף הקדושה כל רע של פרעה. וכוח זה מתעורר בנו כאשר אנו קוראים את דבריהם של צדיקי הדורות ותלמידיהם. נו, בזכות בוחרי החיים האלה השם יצילנו מחיידקי העצבות עכשיו ומיד. אמן ואמן.

המדרש מספר שהים נס מלפני ארונו של יוסף. למה? כי הוא זה שנאמר בו 'וינס ויצא החוצה'. הים חש את הכוח האדיר הזה של האדם הגובר על טבעו, והוא יודע שאותו אדם זכאי לגבור גם על הטבע החיצון, ולכן נס מפניו…

יופי, אבל יוסף מת וחנוט בארון כבר למעלה ממאה שנה?! על מה אתה מדבר?! אלא וודאי שהים הרגיש שהכוח העצום הזה של יוסף עדיין נמצא בקרב עם ישראל, הם נחלו אותו. יש להם את הכוח הזה להחזיק מעמד ולא להיכנע, יהיה מה שיהיה. יוסף הצליח לעורר אותו בכל אחיו, והם הלאה בכל ישראל. ועד היום אנחנו עם שמוצא דרכים מקוריות להתחזק ולהתחיל מחדש להתקרב אל השם. להישאר קרובים אליו בכל מחיר… מוצאים דרכים לחיות מחדש ולהדוף את עמלק.

הים, כלומר, עולם החומר (שרובו מים), הרגיש זאת וחיל וחלחלה אחזוהו עד כדי כך שהוא נקרע בפניהם. אכן, כוח מפואר יש לנו! כאשר יתרו שמע את זה הוא רעד מרוממות, הוא עזב הכל – עזב וילה במדיין, עזב ג'וב של העשירון העליון בלי להביט אחורה ובא להדבק בישראל. בא אל הצדיק, מקור הכוח. זה מיד נתן לו כוח לפרוש מהדמיון של עבודה זרה שנגף אותו כל כך הרבה שנים…

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345