קורה במשפחות הכי טובות – ימי ההרשמה לישיבות (ימי אמצע תמוז)

בס"ד

הימים ימי הרישום לישיבות (אמצע תמוז) והוא, דורון, הבכור שלהם, בחור וטוב… הם בעלי תשובה וותיקים, רציניים – מייחלים עד כדי כאב שהילד ייכנס לישיבה טובה, ולמעשה הרצון הזה מאפיל על הכל… השורות האמתיות הבאות ייתנו, אי"ה, מושג עד כמה!

המתח הלך וגבר.

עוד שבוע קודם לא היה ברור באלו ישיבות הוא יבחן… הם נתבשרו שהיתה שיחה לבבית בין הרב רוז – רה"י הקטנה של דורון – לבין ראש ישיבת 'נחלת הלוויים'. גם הידיד שבח ברזילאי הקדים והמליץ טוב בשיחה בארבע עיניים עם ראש הישיבה הנ"ל. דורון הוזמן לבחינה בחיפה ביום רביעי י"ד תמוז… מ'בית מתתיהו' נודע שהוא לא יוזמן כי אין טעם, ממילא לא יתקבל (למרות שהרב רוז שלח המלצה חמה בכתב וגם הרב שפר התערב והמליץ אך כל זה הועיל רק להפנות אותו לחמד – 'ישיבת בת' חדשה של 'בית מתתיהו' שאופייה לא ברור).

בשבת לא הלך יהושע לסעודה שלישית אצל הרב שלו. הגיעו שתי אורחות מפנימיה לבעלות תשובה בכפר חסידים, מירית ואורטל, סיפרו וסיפרו על עולמן הצעיר, התוסס מתשובה, סיפורים מלבבים כל כך. איזה רצון נפלא יש להן להתקרב אל הקודש, רצון תמים, רובו אינטואיטיבי, ציין יהושע לעצמו, נקי מאוצרות שכליים עד שקשה להחליט מה עדיף. הוא עצמו נשאר בבית על מנת להקדיש מעט זמן לבנו השני, ישראל, שהגיע מהישיבה הקטנה בבני ברק ממש סמוך לכניסת השבת, היישר מחוף הים… האווירה בשבת היתה טובה והפרידה ממנו היתה לבבית. רינה לא נחה כל השבת: תהלים ותהלים…

ביום ראשון היה דורון מעט עוין, בקושי בירך את הוריו בשלום כשיצא לישיבה והיה כמתנכר, המתח עשה בו שמות… אך ביום שני בבוקר כאשר יצא לכיוון אשדוד להיבחן בגרודנה כבר נפרד מהוריו (שבאו ללוות אותו לתחנה המרכזית) בחיוך… הם יצאו אל הכביש המרכזי וחיכו ליד הרמזור לנפנף לו לשלום כאשר יעבור האוטובוס לאשדוד, הוא סיפר להם אחר כך שזה החיה אותו ממש וחזר על זה כמה פעמים והודה להם כל כך – הבחינה בגרודנה היתה טובה אבל לא מעולה והרב רוז אמר (ביום שלישי) שדורון בסימן שאלה אצלם, דבר שהגביר את המתח וואו, וואו, כי פרוש הדבר: אי וודאות ועלבון של אי הצלחה…

יום קודם, ביום ראשון, בערב, דורון נבחן ל"באר התורה". הוא הוזמן לבחינה לאחר שיחה של הרב רוז עם הרב גיל. יהושע והמשפחות של 'לב לאחים' מרח' אריה בן אליעזר היו בטיול לגליל… התברר שדורון אחר לבחינה, לא מצא את המקום. הבוחנים נסעו לחתונה והוא נבחן על ידי אחד שלא מן המניין והיה קצת מסופק לגבי הרושם שעשה… למחרת, לאחר שיצא דורון לאשדוד, התקשר יהושע אל 'באר התורה' והמזכירה אומרת לו "שיבוא מיד! הבוחן נמצא!". מיד כשחזר דורון מאשדוד נחפז לשם וחזר לאחר שעות רבות (המתין לתורו) והיה במצב רוח מרומם כי ידע היטב והפליא לעשות. הוא נבחן אצל 4 בוחנים! מצב הרוח של יהושע ורינה עלה פלאים כי הרב גיל, ראש הישיבה, ביקש שהאבא או ראש הישיבה יתקשרו מיד וזה סימן טוב! אף על פי כן הם התמהמהו והתייסרו בייסורי התלבטות – האם כדאי להתקשר (ואז הסיכויים סבירים שדורון יכנס לגיל) או עדיף להמתין לבחינה ב"נחלת הלוויים" (ביום רביעי) שהיא הישיבה שדורון חפץ בה יותר. הם היו במצוקת התלבטות, מנסים להרוויח זמן, מתפללים כל העת שלא יצאו קרחים מכאן ומכאן…

בלילה כבר ידע הרב רוז שמ"באר התורה" אין אור ירוק – אמרו שהצליח יפה בבחינה אך עדיף שימצא מקום אחר – הרגיש הרב רוז קפידה מצידם שאיש לא חזר אליהם כבקשתם, וכן הרגיש תרעומת מצדם שנשלח אליהם הבחור הספרדי של הישיבה ללא בן זוג אשכנזי. את המתח בבית ניתן היה לחתוך בסכין  – ספר התהלים נאמר פעם אחר פעם.

ביום שלשי אחה"צ הוזמן יהושע לישיבת אור החיים לדבר עם הרב אלבז בעניין ההתרמה לישיבה (זה יהיה ברדיו בימים רביעי-חמישי). הוא הלך לשם ברגל במצב רוח נפול, אך כאשר סיפר לו הרב אלבז על ימי הזהב שבהם שימש את הבאבא סאלי ע"ה ועל ביטחונו הנפלא שהי"ת יעזור לו לקומם ולכונן את בנין הישיבה החדש (ואת כל המוסדות) חיתה רוחו והזדקפה קומתו. הרב אלבז חש בצורך העז של האבא בעידוד וקירב אותו בחיבה גדולה. יהושע ביקש ממנו שיברך את הנערים שילמדו במקומות טובים וכמובן את דורון… הרב בירך. בערב הגיעו האורחות מירית ואורטל שוב (לאחר שנהנו כל כך בשבת) עם שפע שמחה ומרץ וחיוכים ונעורים והפתעות אך יהושע ורינה היו כה מתוחים עד שלא היו פנויים לשום דבר אלא היו כבתוך חלום… הבחינות השתלטו על כל הווייתם.

למחרת בבוקר, יום רביעי, נסע דורון לחיפה. יהושע היה כבר בשידור, אך קודם שהתחיל אמר לרינה בטלפון שהרגשתו היא שדורון יתקבל לאיזה מקום שיחפוץ אבל הוא לא נשמע משכנע במיוחד ורינה סיפרה לו שדורון היה במצב רוח מתוח מאוד ומפוזר… ההתרמה עברה יפה ויהושע היה מלא רגשות עולים על גדותיהם… קודם שסיים את תכניתו השתפך בכנות ברדיו אודות מעלת בני הישיבות והביע תפילה פרטית (במסווה של שידור) שהשם יתברך ישמור על הדור כולו ובעיקר על נזיריו, טהוריו, קדושיו, פרושיו, הם הבחורים הנבחנים בימים אלה לישיבות הגבוהות… הוא תיאר בשידור את כנס ההתחזקות הנפלא שהיה בגליל בתחילת השבוע – את המעמד המרגש לרגלי המירון עם הרב אורי זוהר ואת דמעות ההתעלות בעת התפילה ההמונית, יהושע הרגיש שרגשות גנוזים התעוררו אצל רבים…

לאחר השידור המשיך יהושע הישר אל מרכז הקירוב שבשכונה החילונית והתקשר הביתה לקראת הצהרים – הבחורצ'יק עדיין לא חזר ורינה על התהלים… הוא עשה שם מה שעשה, דיבר מה שדיבר, חיזק את מי שחיזק ודעתו נעוצה אך ורק בדבר אחד. לקח מונית הביתה ושם הכל קופא על השמרים, אין הגה ואין תנועה מלבד הצפייה לדורון שיחזור והתהלים של רינה ושל הבנות – נשאבו גם הן לגמרי אל הרצון הקודח הזה… האחים הקטנים מסתובבים בבית בדממה משונה, זה מדבק. והנה דורון חוזר! הוא עייף, יגע ומעט קודר… נו? הוא מהסס. מספר שלא ראה את ראש הישיבה כי נבחן אצל שניים אחרים. אצל האחד ידע יפה ואצל השני היו בעיקר שאלות של סברה: חלק ידע וחלק לא ידע. אין תשובה מהם.

יהושע ורינה היו אובדי עצות לגמרי. ראש הישיבה רוז מתקשר ושואל כיצד הלך? דורון מדבר עמו קצרות והרב רוז אומר את אשר הרגיש יהושע במעמקי כליותיו וחנק את גרונו: 'ראש הישיבה בחיפה אפילו לא ראה אותו?! זה לא כל כך נראה!', ויהושע אומר לרב רוז שהוא ידבר שוב עם הרב שפר ועם שבח ברזילאי ויודיע אותם דבר ואם יש חדש הם יידעו אחד את השני. הרב רוז אומר שהוא במצב לא נעים כי הבחור האשכנזי קולמן שהיה אמור להגיע לבחינה יחד עם דורון החליט לא להגיע, ושוב, רק "הספרדי" הגיע… דורון אומר שהמקום יפה אך הדרך מיגעת – הוא לא יודע את נפשו מרוב מתח, האכזבה זוחלת… הוא לא יודע כיצד הוא אמור להתנהג וקשה לראות אותו בכך. יהושע מחליט לא ללכת אל השיעור השבועי של הרב קיוואק למרות שהוא רצה מאוד והוא ממתין עם בני המשפחה להתפתחות… בינתיים נודע סופית שהתשובה מבאר התורה אינה חיובית (לפחות לא באופן מידי) ויהושע מוסר את מספרי הטלפון של הרב גיל לרב שפר מאוחר בלילה והוא מבטיח לדבר אתו. רינה מדברת עם שבח ברזילאי והוא אומר שאי אפשר להשיג את ראש ישיבת "נחלת הלוויים" (ידידו האישי) בשום מקום – הוא נעלם! שבח משאיר הודעה לאחיו (ר"מ בישיבת 'נחלת הלוויים') והלה משאיר הודעה לראש הישיבה שיתקשר אליו. מירית, האורחת הצעירונת, היתה אותו הבוקר בטיול ואורטל, האורחת השנייה, חיכתה כל הזמן אצלם בבית שחברותיה יתקשרו אליה להזמין גם אותה וזה לא קרה… כל אחר הצהרים היא במפח נפש מפחיד, עלבון נורא, בוכה, בוכה בכיות רבות, חרב עליה עולמה הרענן – שכחו אותה בבית. לקראת ערב היא נרגעת ועוזבת אותם במצב רוח מעודד, ואז מירית חוזרת מהטיול ונשארת אצלם עוד לילה וזה גואל את הילדים השוממים, היא מחייה את רוחם ממש בנעוריה… יהושע ורינה רואים הכל מתוך חלום.

ביום חמשי בבוקר יהושע ניסה מאוד להתחזק בתפילה אך לא הצליח לזכור איך היא עברה… בשידור, ברגעי הפתיחה, הוא מוסר את כל לבו כדי להתחזק, לגרש את הפחדים ולחזור לאמונה. הוא שופך את נפשו כדי לשמוח ולשמח ולהדריך אחרים להתחיל יום עם ביטחון ועם הכנעה והוא מרגיש יותר טוב, יותר רגוע, יותר מושגח – הכל יהיה לטובה כך או כך… ההתרמה מתחילה לדהור והתרומות הנדיבות מגיעות. ככל שהן זורמות מין התלהבות, מין התרגשות, מתחילה לטפס בחזה למראה הגדול הזה כיצד צבור עם השם מתגייס להקים ישיבה בישראל … מבחינתו ההתרמה הסתיימה בכי טוב עם עשרות תורמים נכבדים והוא עוזב את האולפן מעודד מאוד ונלחם כשור (קרבות) להישאר מחוזק. רינה אומרת בטלפון שדורון נסע לישיבה ללמוד כרגיל והיא ממתינה בבית לתשובה. יהושע מנסה לעצור ולדמיין לעצמו כיצד מתמודד דורון בישיבה בשעה שאין לו מה לספר לחבריו, אין לו עדיין ישיבה, אין לו במה לתלות תקווה והוא אחד התלמידים הטובים… הוא מחליט לנסוע אל הציון של הקדוש רב חיים בן עטר בעל 'אור החיים' הקדוש. זה יום ההילולה שלו. פעמים בעבר הוא החליט שילך אבל אף פעם לא עשה זאת. הוא קיבל מושג כלשהו מגדולתו כאשר שמע את הרב אלבז מדבר עליו וגם הרגיש שמעט אמונת חכמים ותחושה של כבוד הצדיקים האירו בנפשו עכשיו, אולי בזכות ההתרמה… הוא ראה באולפן פקס ששלח אחד המאזינים שבו הוא מספר שהתפלל אצל אור החיים הקדוש ונושע לכן הוא תורם סכום נכבד ואינו חושש, ויהושע האמין לפתע שזו אמת!

למרות שהוא חשב שהציון נמצא הרבה מחוץ לירושלים הוא החליט לצאת לשם רגלי כי צריך השתדלות מיוחדת, כך הוא אמר לעצמו… בכלל, עבודת השם שלו צריכה תזוזה אם לא יותר, כך הוא הודה בעצב בקרבו. והנה, מתברר שהציון קרוב יותר ממה שהוא חשב והוא סמוך ממש להר הבית מעל מצבת קבורת אבשלום והוא רואה קהל, לא גדול במיוחד עדיין, שמטפטף אל הציון. המצבה נמצאת תחת יריעה של רשת שחורה והיא פרושה מעל ראשי המבקרים. הרבה מהם כבר הקימו בסטות לאורך השבילים המובילים אל הציון והם מתרימים למטרות שונות… היום היה חם אך לא מדי, ובעיקר היה בהיר וקדוש. היתה בכל האזור אווירה של התעלות חגיגית, כובד ראש והוא ניגש אל הציון לאחר שנתן מעט צדקה וגם אמר ווידוי קודם. ואז בכה שם וביקש אודות אשר על לבו… הוא התבונן בקהל המגוון: נשים וגברים, חסידים וליטאים, אשכנזים וספרדים, תינוקות של בית רבן שאומרים תהילים במקהלה ומבוגרים – כולם אמתיים! והוא חפץ היה להיות אמתי גם כן ודיבר אל השם ואל הצדיק ואמר מעט תהלים והיה לו טוב, רווח לו, הרגיש שעשה משהו חי וקיים… חילק צדקה בלב טוב ואף קנה מילה בכתיבת ספר תורה של ישיבת 'כף החיים' ויצא מן המקום והתקדם רגלי לכיוון העיר… עד מהרה הוא הגיע אל הכביש המתפצל אל כיוון הכותל והחליט לפתע לבקר גם בכותל… ההליכה היתה נעימה וכאשר הגיע אל הרחבה היא היתה מוצפת אור בהיר, אור לא מכאן, עם מבקרים לא מעטים אבל לא היה צפוף מדי… עדיין היה צל נעים ליד הקיר הפלאי והוא ניגש אל האבנים ואמר מעט תהלים ואז התחיל לבקש מהשם שיעזור… אותו הבוקר, לפני השידור, הוא הבין לראשונה, לעומק, עד כמה הם היו חסרי סיכוי לגבי דורון בהשוואה לאחרים. בעניינים האלה, הוא ידע, הוא האמין, אדם מקבל על פי המידה שבה הוא התאמץ. אין אפס! והוא ידע את האמת שהוא לא התאמץ. הוא אף השתמט פעמים רבות מלפעול, השתמט מליתן לב, מלעזור, מלהשתדל למלא אות חובותיו. פעמים רבות, כה רבות, הוא 'עיגל פינות' בלי הצדקה בין אם זה היה במרכז לקירוב של 'לב לאחים', בין בבית, בין בתפילה, בין בלימוד. וגם דורון לא התאמץ יותר מדי, לא יותר מכפי הממוצע הנדרש ממנו בישיבה… ויש כה הרבה פונים המבקשים את הישיבה הזו ויש להם הרבה מסייעים מבפנים: קרובי משפחה, ידידים וותיקים, רבנים מקורבים. והרבה מהם בחורים יקרים בוודאי, שהתאמצו מאוד והפליאו לעשות מתוך השתוקקות לקודש, וההורים שלהם עובדי השם מקטנות ובוודאי חרדים לכבודו יתברך ומרעישים עולם על בניהם… מי אנחנו, הוא הבין, מה כוחנו למולם… וגם הוא, דורון, ספרדי… יהושע הבין לפתע עד שעמדו שערותיו שהסיכוי היחיד כאן היה בקשת חינם בשיברון לב כפשוטו. פנייה נוראה אל מידת הרחמים – אלה הניתנים גם לאלה שאינם ראויים, רק בגלל שבטחו ופנו בצעקה של אמת ממעמקים מתוך שפלות והכרת העניות… ללא טענה כלל…

והוא החל לבכות שם, והבכי הלך וסער, בכה הרבה בקול רם, היה לבדו מול עתידו, בכה בלב שבור ממש, ללא בושה מקהל הסובבים, היה בוכה ומגמגם מילים חנוקות מתוך הדמעות והקולות, מילות רחמים, היה מתחנן להי"ת, מתפתל כולו, שלא יעזוב אותם למרות שכך התעצלו והתרשלו… ביקש אך ורק את רחמיו הפשוטים של אבא, רועה, על צאן תועה, על אנשי טיט כהים שלפתע זוכרים לרצות כל כך, כהים אך לפתע זוכרים ברגעי אמת מה חייהם ומה האוויר המביא אותם… ובכה עוד, נאבק על חייו ממש, צועק וקורע את לבו על כל חייו כולם, הלך לאיבוד בתוך הבכי… עד שזה נגמר. ועזב את המקום בלב טהור ובהרגשת ביטחון מסחררת, וודאית לרגע, שוקעת וצפה לסירוגין, שהקב"ה יעזור! הוא יעזור גם ללא סיבה! הוא יענה כי הוא קרא אליו באמת! הוקל לו כל כך – הוא חזר הביתה מעודד, מלא כוח, באופן מפתיע… אך רינה היתה מתוחה ורצינית, היא גם סיפרה דבר נפלא שראש הישיבה רוז התקשר וסיפר שדורון התחזק ונמצא במאור פנים ולומד מבלי הפרעה ולא ניכר בו מאבק או משבר. וואו! איזה בחור!… אך תשובה עדיין אין!

לבו החל לפקפק שוב, הוא קיווה שתחכה לו תשובה בבית, אין זה סימן טוב. שבח ברזילאי הודיע שתהיה ישיבה אחר הצהרים ב'נחלת הלוויים' ואז יכריעו. רינה אמרה שישראל (האח הצעיר) מתוח מאוד והתקשר בימים האלה כל יום כמה פעמים מבני ברק, ודודה יוליה (שאצלה הוא מתגורר) סיפרה שהוא נבול לחלוטין, לא מחייך, לא מצליח לדבר ואיבד עניין במחשב… אמר שהשנה קשה להתקבל לישיבות… יהושע התקשר מיד לרב שפר לברר מה קורה עם 'באר התורה' ולבו כבד, הוא ידע שאם היתה תזוזה הרב שפר היה מתקשר בעצמו… הרב שפר אישר שאכן הפעיל את כל כובד משקלו אך עדיין הדברים יגעים וצריך התעוררות של הרב רוז, אולי זה יועיל… יהושע התקשר לרב רוז אך הוא מהסס, נבוך וקריר מעט, אף על פי כן הוא מבטיח להתקשר עם הרב שפר ולטכס עמו עצה.

והנה, אוסנתי מתקשרת ומעודדת מאוד. היא סיפרה שביקשה מאוד אצל הרשב"י במירון על דורון וגם עכשיו היא אמרה תהלים ותיקון הכללי עבורו. איזו הפתעה מקסימה…יהושע מתקשר בלב הולם לנחלת הלוויים לברר מה קורה ועונה לו אחד בקצרה שעדיין לא ישבו ורק בלילה יפול דבר… רינה נשברת ובוכה… במר לבה היא מטיחה דברים… חלישות הדעת. יהושע אומר לה בפנים חיוורות שזה יצר הרע גדול שתפש אותם, הם מפרפרים ברשתו. 'וכי מה קרה?' הוא שואל אותה (אך לבו דופק), 'היכן האמונה שהכל לטובה? היכן האמונה שהשם אוהב אותם? היכן הידיעה הברורה שהשם אוהב אותם כפי שכתוב אצלם עשרות פעמים בספר ההשגחות הפרטי שלהם? אנו מצערים את הקב"ה בחינם, הוא אומר לה, אסור לנו לעשות את זה'. והוא חזר והבטיח לה שדורון יתקבל וגמרנו!

וכך הוא נפרד ממנה לכיוון גלה. שם, אותו הלילה, היתה הילולה לכבודו של אור החיים הקדוש. הוא מנסה מאוד להיות שמח ובוטח, לזרום עם האנשים בפשטות, להיות רגיש לסובבים ולעשות את שלו באמונה… והנה, תמיר, אוחז את השפופרת ביד ואומר בקול רם (כולם שומעים): "הודעה דחופה מאשת הרב – התקבלה הודעה אישית מראש הישיבה בחיפה שדורון התקבל לנחלת הלוויים". יהושע חוטף את הטלפון ורינה, צוחקת ובוכה, מתפעלת מאוד מאישיותו של ראש הישיבה ואף מוסרת את נוסח דבריו: 'דורון יהיה בעזרת השם תלמיד חכם בישראל, ויהי רצון שיהיה לנו חלק בזה'.

יהושע פונה אל כל הציבור ושורק בכל כוחו בחדווה שאי אפשר לעצרה. הוא אומר דברי תורה אמתיים אודות הצדיקים והניסיונות והאמונה וחוזר הביתה לפגוש אשה ובן מאושרים בעליל. דורון הפך אדם אחר. לפי הביטחון והאושר שהוא התהלך באותם ימים ניתן היה להבין מה היה קורה לו לא… ובוודאי שגם סבתא אמרה הרבה תפילות ותהלים וגם דודה יוליה ודודה רייזל, אין שום ספק… רינה מאמינה שהכל בזכות העצה שנתן הרב שמואל אויירבך (זצ"ל) ליהושע חודשים קודם כאשר הוא ניסה להיוועץ עמו, הוא אישר לו שאכן הישיבה נאותה לדורון.

ישראל צעק בטלפון: "זה נס!! זה נס!! אתם לא מתארים לעצמכם!"…

"ועתה היגע הזמן (כתב יהושע ביומנו) להפיק את הלקחים ולראות את נפלאות השם וללמוד את הנושא. להתחיל לחיות אחרת לאור התגלות הנסים והרחמים האלה. לעבור לחיים שכולם אהבה והתמסרות למי שאמר והיה העולם. ראינו דברים גדולים, ודברים גדולים צריכים עבודה גדולה. מעט לא יספיק. כאן צריכים שבירת הנוחיות ושבירת השגרה והרבה הרבה בכיות…".

וביום ששי רינה שלחה שלושה עציצים יפים: אחד לשבח ברזילאי, אחד לרב רוז ואחד לרב שפר וכולם התקשרו חזרה להודות…

 

 

 

 

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345