יום שני ו'וי (שעוד לא נושענו) במנ"א! חוויות מיום צום ט' באב (לפני שנתיים)

בס"ד

הו, מלכי, יום נורא ועצום. כיצד הערבות השמימיות ומסילות הכוכבים יצרו יחד מצב רוח מתאים, הלך רוח רציני, אחראי, מעט כבד, הולך ומעיק עד נכון היום –  יום ט' באב. והוא עלה נורא ואיום, מלא ענני קדרות, מעיב, משורטט עליו חותם אמת הנשקפת לעינינו ממעוף הציפור. הסבל הנורא של אנשים רבים כל כך, גלי געש ההפיכה מטלטלים וסוחפים המונים… בלילה התחלחלנו בקריאת מגילת איכה למשמע זעקותיה, טירוף ייאושה, של ירושלים, ובבוקר – הקינות, פצעי צער והלם… עד שלקראת הסוף כבר היינו כצללים חסרי חיים כאשר קראנו כמה קרעי קינות אודות הנאצים – כיצד רמסו את הטוב של העולם, התעללו בו, יצורים רצחניים, טורפים אבולוציוניים – הכו בפטיש אימים! כמה נורא. עוויתות פרא של כאב שלא פסחו על המוני אדם… והנה, אנשים רבים כל כך התייצבו לעצור בגופם את הרע הזה ולברוא עולם שלוו, שפוי, אנושי יותר, ואף הצליחו!! – שברו את הפשיזם והקימו את האומות המאוחדות והכריזו פה אחד על זכויות האדם וכבודו ומתייחסים באחריות ראויה לציון אל החרב הגרעינית התלויה מעל הכוכב… זאת לפחות הייתה הכוונה כאשר הכל היה עוד טרי.

חזרתי מהמניין מאובן מצער. אפשר להשתגע אם נכנסים אל הצער הזה, אבל לשכוח ממנו זה שיגעון יותר גדול. למרות ש'מרבה דעת מרבה מכאוב' אין כאן שום אופציות: אתה יהודי? זה הגורל המזעזע, המיוחד, שלך! עליך להתמודד אתו! תחושת כליון לב קיומית לפתה את כולי, נמסו בני מעי מהחלטה ברורה שאני חייב להשתנות בכיוון של השתתפות ועשייה לטובת הכלל. ביקשתי בלב רותח לזכות להתפלל למען הרבים. לפחות להיצמד אל פשט הלשון בסידור (שהוא בלשון רבים) למען הכלל, ולהשתדל (לפחות בתפילה) שפי יהיה קודש קודשים. מתחילים.

ואשתי ואני צפינו אחר הצהרים בסדרה בת 6 פרקים אודות מלחמת העולם השנייה הנקראת 'אפוקליפסה' וזה לא ניתן לעיכול, להבעה במילים. חורבן, חורבן, וזה לא נגמר. ראו לשניות כיצד האוקראינים הארורים וחבריהם בקרואטיה ובמדינות הבלטיות מתעללים ביהודים ורוצחים אותם. כיצד מוציאים הזאבים חולי הכלבת הנאציים להורג בירייה קבוצה אחר קבוצה של יהודים לאחר שחפרו את קברם… איזו רטישה של צלם אלוקים, של נפלאות הבריאה, של אוצרות תבל, זוועה של כליון מימין, משמאל, מתחת למים ובאוויר… מליוני בני אל חי… צנועים, מאמינים, נשמתם מהבהבת… הדחף האיום הזה להלחם, כיצד מדינות ועמים משחיתים כל כך הרבה עמל, אינסוף מתנות מן השמים, מענקים של טוב שהצטבר במאמץ ארוך, בבת אחת הופכים עיי חורבות… ראינו כיצד תרבות אחרת במזרח (יפן) פורשת את כנפיה לפתע ועטה בציפורניה על הכוכב. הם חושבים ופועלים אחרת, ניכרים בקנאותם מבטן אמם, לועגים למוות, יש בם רעיון אחר בחומצת הגרעין וזה מביא לכל כך הרבה אכזריות ושנאה בין הגזעים… והמצלמה חוזרת שוב אל מעבר לשני האוקיינוסים ושם ראינו כיצד חקלאים צרפתיים מעבדים את שדותיהם כבימים ימימה כאשר בקצה השדה סוללת ארטילריה נרתעת אחורה וקופצת קדימה ויורקת אש… אכן, האדם יצור כה מוכשר וכה מסוכן, הופך בקלות למן טרמיט לוחם מותנה כזה והוא זקוק לעיני העדה, זקוק לגוי קדוש שיראה לו היכן למטה והיכן למעלה, אכן, יצור האדם מהבהב באדום נואש, קיומי…

עד כמה בית המקדש עם יופיו עשיר החן, ירושלים בטהרתה, צדיקיה והמון חסידיה, אסירי תקוותה, משוררי עדניה, צופי יופייה, עד כמה נחוצים הם ונקראים להרים את קולם – קול גדול – להאדיר ולרומם את דעתם מעל הכל. ואז יבוא האדם על מקומו ונחלתו בשלום.

וכמובן, חינוך! חינוך אל צניעות בפני העליונים, אל אהבת זולת עצומה. גאולת האדם תבוא על ידי כבוד הדדי לסגולתו, הערכה והענקת התעניינות, האזנה ותשומת לב אליו בגלל היותו צלם אלוקים, ניצוץ של נצח…

תודה על התחושות, אבא. תודה שנתת כוח בלבי לא להכנע ולא לפרוש… תודה שלא הלכתי עקום אחרי פירושים רעים כאשר אפפה אותי הרגשה רעה. אתה הוא אשר פתחת לי שערי בגרות ואחריות שערי התפכחות… תודה, אבא.

ובכן, זכינו לחלוק כמה דקירות של כאב וכמה דמעות של צער עם אחינו אבלי ירושלים. אשרינו. זכינו להוקיר אור יפה ונפלא כזה, טוהר גנוז כזה… הנה, עוד הבוקר כשיצאתי לתפילה השכונה נראתה ממש כמו בשבת. הכל שקט, הכל סגור ושומם, אין תנועה, אין אנשים ברחובות רק קיץ, צבעים ועולם של קיץ… ולבי עלז בקרבי: אני רואה בשמחתה של ירושלים! אשרי, אני סחרחר, אני לא מאמין! אני רואה בשמחתה של ירושלים! כי אם שכונה שלימה מצדיעה לכבוד בית המקדש באופן כה מוחלט, כך מכבדת את זכרו, כולם מתענים, קטנים כגדולים, אין מוזיקה נשמעת כבר כמה ימים משום מקום… זה ניצחון! זה ניצחון! ראה, אבא! כולם רוצים את בית אלוקים, את שער השמים, כולם בוכים על נעילת שערי ירושלים של מעלה… השביתו הכל. לא שוכחים! לא שכחו מה הם רוצים. במקום בו מחשבתו של אדם נמצאת שם הוא…

 

 

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345