יום חמישי בשבת. ג' כסלו: געגועי גאולה…

בס"ד

איזהו חכם הרוצה את הנולד

הייתי רוצה לעסוק בעצה שמצאתי מאוד מועילה לשמחת המצוות. אבל קודם:

אני מאוד מתרגש, לרגל סיום הכתיבה של ספרי הראשון (עוד לא הודפס). אני רוצה להזמינכם לערב הוקרה במלון הייט, ביום חמישי, בשעה 8 בערב. בין המוזמנים יהיו אנשי משרד החוץ, בכירים מהאקדמיה ואפילו חבר כנסת או שניים.

בבקשה לא לשכוח! וגם להביא בגדים להחלפה, מברשת שיניים וכד' וגברים להביא תפילין!

זה אמור להיות מפואר בתכלית הפאר ותוכלו לאכול שם ולהנות מכל השירותים של המלון המפואר, עד שיתפסו אתכם.. או אולי יעצרו אתכם? (לכן טוב להכין מראש תפילין וכו'). אני אגב לא אהיה שם, זה לא ערב הוקרה לכבודי, לכבוד איזה חוקר אוסטרי אחד וויסהולץ… או משהו כזה, אדם מאוד מענין בילה את 50 השנים האחרונות במחקר מענין מאוד על רגל שמאל של איזה ג'וק, אמנם מתברר שהוא לא הסתכל תמיד בכיוון הנכון של המיקרוסקופ .. (אולי אספר לכם בהזדמנות אחרת). בכל אופן רק למקרה שהאוסטרים הם לא כמו הבדואים, מכניסי אורחים, כדאי לבוא מוכנים!

תודו שהפתעתי אתכם! לרוב אנו לא מוכנים למהתלות כאלה, לא נורא… אבל בעניין דברים חשובים באמת, כדאי להיות מוכנים. בגלל שאנו לא מתכוננים כראוי לפעולות העצומות, עצומות, שאנו מבצעים מידי יום אנו מפסידים המון… למה אני מתכוון?

מצד אחד אם היו שואלים כל יהודי אם הוא מוכן לוותר על משהו ממצוותיו כמובן היה מסרב בתוקף ואפילו אם היו מציעים לו הון רב… מאידך לכל מצווה שאנו מקיימים בפרט אם היא מצווה שיגרתית אנו מתיחסים בתור עול לא רצוי… נמצא שיש בתוכנו מן קונפליקט תמידי המכונה בספרים "התנגדות הרצון": מצד אחד אנו מבינים שאנו רוצים לקיים את המצוה ומאידך איננו רוצים ממש. מצד אחד יש תפילת שחרית, מצד שני היינו מעדיפים לדלג ישר לארוחת הבוקר. לא ממש מוותרים אבל היינו מאוד שמחים אם ה' ית' היה פוטר אותנו, קומפלט. מצד אחד אנו רוצים לשמור את המחשבה ומאידך היינו רוצים להרפות את המלחמה ולתת למחשבות לשוטט למחוזות.. מצד אחד אנו לא רוצים לנקום, מאידך.. וכו'

הפתרון והעצה פשוטים מאוד ומובאים בכמה אופנים בספרי הרב נחמן מברסלב וזה עובד פלאים! לא רק שמבטל את הקשיים של הקיום היום יומי של היהדות אלא הופך את השגרה לתענוג ושמחה.

העצה:

לפני שאני מבצע כל פעולה שבשגרה, מתפילת שחרית, דרך שמירת שבת ועד צום של יום הכיפורים, אני אומר בפה מלא: אני רוצה!

אני רוצה! רוצה גם רוצה, רוצה גם אם זה נראה שלא יוצא, גם אם זה לא היה נראה על פניו רצון אמתי, עכשיו זו האמת. ולא רק אמת אלא גם לאמיתו!

אין לא יכול – יש לא יכול להגיד 'אני רוצה!'.

אני אומר את האמת האמתית שלי, הפנימית שלי, שלא הייתי מוותר עליה בעבור שום הון: ריבוש"ע אני רוצה לברך ברכות השחר. אני רוצה לברך ברכת המזון בכוונה ובשמחה! אני רוצה לשמור שבת. אני רוצה לשמוח בשבת!

כמה שיותר יורדים לפרטים …יותר טוב. כל פרט ופרט משמח יותר.

אם באים מוכנים כך לעבודת היום, כלומר, מודיעים לה' ית' ולעצמנו (בפה, בקול רם) שאנו חפצים לעשות מצוותיו, שזה הרצון שלי. נגמרת ההתנגדות לרצון, המלחמה מוכרעת בהינף פה אחד…אני רוצה! וגם הרצון עצמו גדל. ועוד רווח: אם אני רוצה משהו ומקבלו באופן של תפלה זה משמח אותי! כי זו גם תפילה וה' שומע תפילה, והנה, המלאכה הפכה קלה ונעימה.

אני נפטר מהשנאה (אולי קצת נסחפתי) של חלקים הכי טובים וחשובים מהיום שלי (שהיום אני עושה אותם רק בגלל שאני "ילד טוב"). תחשבו על זה! יש לכל אחד חלקים מהיום שלו שהוא לא מתחבר אליהם וכל יום מחדש צריך לעשות אותם, ובעצה אחת אני מתחיל לאהוב אותם. לרצות אותם!

זה לא שכנוע עצמי, זה לא טריק פסיכולוגי. אני מזכיר לעצמי מה שאני באמת באמת רוצה.

יש שיטות פסיכולוגיות שממליצות על אוטוסוגסטיה, לדוגמא אם אתה קפוא מקור, בהרצאה משעממת על הקליפה של האבטיח, תרמה את עצמך ע"י חזרה מונוטונית: חם, מענין לי ונעים לי, חם, מענין לי ונעים לי…(הלואי שיגמר, לפני שעה) אבל הם מצאו שזה לרוב לא עובד ובודאי שלא לטווח הרחוק.. העצה שלנו היא לא כך, היא כולה אמת אמיתית אחת גדולה: אנו אומרים, לעצמנו ולרבש"ע, מה שאנו באמת רוצים. והכיסופים הטובים עושים פעולות כבירות באמת!

מהיום, בעזה"י, אני אקפיד להתכונן, אפילו שניה או שתיים לפני כל משימה קטנה או גדולה- אני רוצה לעשות… אני רוצה! לכבודך!

כל מצווה זוהי באמת מסיבת הוקרה לכבוד בורא עולם, ואני מגיע אליה מוכן עם כל הכלים, ואין כלי כמו הרצון, (ואם צריך אני אביא גם תפילין): אני רוצה!!

איזהו חכם הרוצה את הנולד

זוהר ברנע

תגובות

  1. gs הגיב:
    gs

    חזק

    אין כמו עצה מעשית לדבר כל כך מהותי


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345