שליחות בלתי אפשרית (תש"פ)

בס"ד

'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' זו מידה של בגרות. זו מעלה רצינית בעבודת השם ואין חיובה כשאר החיובים. זו מדריגה של הבנה שעולמו של הקב"ה עוטה מסיכה כבידה, עולם נעלם: האמת של חזיון החיים מסתתרת בו להפליא. כל עוד אין אנו אנוסים, אנו מחויבים ללכת עם העולם באופן של נושא הפכים! כלומר: למרות שהכל בהשגחה ישירה ואין עוד מלבדו, ולכן תפילה מתמדת עם אמונה מתחזקת והולכת, הם המפתח אל המציאות (עם תחבולות ללא הפוגה כנגד אחיזת העיניים), הרי בו בזמן יש לדעת שכל זה הוא בהעלם גמור, העלם פלאי ואמתי. העולם כמות שהוא מצריך התייחסות מלאה, בוגרת ואחראית: חייבים לגשת אל כל ניסיון בהתאם למקובל, להגיוני ולסביר, כלומר, בהתאם לשיקול הדעת הארצי. זה רצון הי"ת הנעלם מאתנו, לטובה. אלא ששוב, עלינו לזכור היטב שאנו עם שיצא ממצרים ויודע את האמת הגמורה, האדירה (למרות שהיא כה מנוגדת לעיניים, לאין מידה ממש) שאין עוד מלבדו! אתה הראית לדעת! וכבר נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

אלוקים אדירים! איזה תפקיד יוצא דופן ומלא הוד והשתוממות זה?! לא יאומן. וואו!

כך וודאי עם נסיון הקורונה. ההתמודדות אתו (ועם כל ניסיון) מצריכה מצב בנפש שהוא מעין בלתי אפשרי – שתי ידיעות הפכיות (שתיהן וודאיות) לגבי מציאות אחת: מצד אחד זהירות יתירה והערכה נכונה של הסכנה – ללא קלות ראש הנובעת מייאוש פטליסטי, חס ושלום, אלא סבלנות ונחישות לצלוח את הסערה בשלום. ומצד שני: ביטחון. מנוחה ושמחה לדעת שאנו מביטים כל העת, בכל מקום, נוף צבע וצליל, בפניו האוהבות של הקב"ה ואין לנו אלוהים אחרים על פניו – רחמיו מחיים אותנו מנשימה לנשימה בהתחדשות רצונו ובחירתו בנו, ולא יאונה לנו כל רע.

וגם הירא ורך הלבב – זה אשר קרקע העולם המוכר נשמטה תחת רגליו באירועים האחרונים – הקב"ה בוודאי לא יניח לו להשתתק מאימה, ח"ו. השם יתברך יעורר בו רצון ומחשבות להמלט מן המצב הזה… יעורר בו הבנה שהוא סה"כ נקלע לאזור של דינים, למסלול קיומי (כמו אחד המסלולים הלא צפויים שאליהם נקלע הירח) שבו יש דמיונות ופחדים והמון בהלה… אין פה אור מתוק לנשמה, אין מרפא ללב… הוא חייב לצאת מהמקום הזה אל מקום חיוכים, אומץ ותושייה. זה כמו מזג האוויר – פעם מעונן ופתאום יוצאת השמש. פעם אפור, מטפטף וקר ואתה מכונס בעצמך והמעיל שלך הדוק סביב האזניים, ופתאום – נפלא! מתוק האור לעיניים ומצב הרוח ממריא… כך גם מגלה הקב"ה לאדם שיש שמש יותר גדולה מזו שעל הדשא וההרים, ויכולה להיות זו אפילו השמש הגנוזה באותיות: 'כי שמש ומגן השם אלוקים' – שהאותיות, כביכול, מכסות עליה. אך כאשר אתה מתבונן בהן עם מעט תשומת לב, היא יוצאת לפתע על הארץ הפנימית (שהיא הלב והנפש), שמש הגאולה הפרטית של כל אחד כאשר הוא יודע שהוא צריך לצאת מהאזור הנגוע אל מקום צהלה וידידות… המעטפת הפיזיקלית של העולם כבר חולה, נגועה, צריך לטהר אותה עם רוח אמונה וענווה, רחמים ושמחה, וכל אחד מאתנו אמור להיות פועל נואשות לחולל את השינוי הזה. מאירה לו לפתע האמת שהעולם גדוש בסכנות. כל כך הרבה מהן – אינסוף, ממש! ומכולם הקב"ה מצילנו כל כך הרבה שנים – הוא וודאי ימשיך להיות נאמן בדרכיו!

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345