שמחה – המתנה הגדולה ביותר. הושענא רבא.

בס"ד

חול המועד סוכות, אנחנו עדיין תחת הסכך וזה עובד!

המועד סביבנו. הנוי והשפע, האורחים [בוני הדעת הישראלית] וכל סוגי השמחה: הכול בפעולה…

מה יוצא מזה?

יוצא מזה עם שיודע לחיות בחוץ, ברשות הרבים (מקום אשר לגביו נאמר, 'סביב רשעים יתהלכון'), אבל הוא מוקף מחיצות המגינות עליו, כאילו הוא יושב בבית השם, וממשיך לקבל השפעות אלוקיות ממעל – הולך וצומח.

ואנו ביום הושענא רבא

נשארו עדיין כמה שעות לדור בסוכה, ואז נפרד ממנה… שבעת ימי החג, המשולים לשבעים ימי שנות האדם, חלפו עברו כצל, ואנו עוזבים את דירת העראי ושבים אל דירת הקבע. האם חטפנו? מה הספקנו? האם שמחנו? מה קנינו? עכשיו נחכה שנה שלימה. זה המון זמן. זה אינסוף זמן. כל כך הרבה דברים קורים במשך שנה… וכבר היינו כאן וקנינו את המינים הרעננים והשכמנו למניינים, שבעה ימים זכינו לשבת בבית השם כמו שבקשנו במזמור (האהוב): 'אחת שאלתי…שבתי בבית השם'. נו, מה עם הלב? האם ישן מחוץ לסוכה? האם קרה לו משהו? משהו טוב?

אז, סוף כל סוף, גם קצת זה טוב! אוי, מה היינו עושים בלי האמת הזו?! גם קצת זה טוב!! הקב"ה ייקח את גרגירי החיים האלה שזכינו ללקט מן קדושת המועד (והסוכה וארבעת המינים) ויהפוך אותם לעולמות שלמים של אור וברקי חיים. רק הם יהיו קיימים והשאר איננו. אותם רגעים שבהם כן ידענו שאנו מאושרים, שהתפללנו עם לב חי, שהסכך הפך רקיע יהלומים, רגעים שזיו המועד פתאום הציף את לבנו, שבהם העפלנו אל דיבוק לבבות ושילוב נשמות ונישאנו על כנפי השכינה: הקב"ה יגדיל ויגדיל אותם עד שנראה שהם לא קצת בכלל… באותו אופן הוא גם יגדיל ישועות מלכו ויעשה חסד למשיחו.

הושענא רבה זה יום בגוון של דין. כך מבשר לנו הזוהר הקדוש. 'על מה דנים אותנו?' שאל אותי אחד האורחים. ואמרתי לו: 'מן הסתם, על החובה העיקרית של החג – על השמחה, לא? אנו אמורים להתעופף משמחה. 'זמן שמחתנו', כך אנו מעידים בתפילות, אז את זה בודקים. יש אנשים שיש להם הכול מבחינה גשמית (וגם, לכאורה, רוחנית) ואעפ"כ הם לא שמחים. לא טוב. לא טוב. מנגד יש אנשים שהם חסרי כול אבל הם שמחים, ובאמת! הם כוכבי העידן הזה. איפה אנחנו על הסקלה?

וגם יש עוד חג הלילה, חוויה ומתנה בפני עצמה. 

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345