יום השישי, היה סוכת שלום על ראשי, זכרון על לבושי, ומילת הודייה ברחשי.

בס"ד

כל אחד מאתנו מרגיש (לפחות, אמור להרגיש) שחייו הם בלעדיים ומטאוריים. למה? למה זה נכון? כרגיל, ולעד, הכל מוליך אל יציאת מצרים. שם ראה עולם ומלואו שאפילו עבד בזוי, חסר זהות לחלוטין (בעיני אלה הדורכים על גבו) הוא – עד כמה שזה נראה דמיוני – בבת עינו, מוקד התעניינותו, של אדון המציאות! דבר זה נכון, באמת, לגבי כל אחד בעולם אבל האלוקים בחר ללמד זאת דווקא דרך היהודים: כאשר היהודים נפקדים אז הרבה מסביב נפקדים, עולים לגדולה יחד אתם. נו, אז יש גם ערב רב שזכו לעמוד בהר סיני ויש גם את רות המואבייה (שזכתה להיות אמה של מלכות), ויש את יתרו ואת שמעיה ואבטליון ועוד רבים וטובים…

ובקיצור יום נפלא של 'ברייה בצלם אלוקים' שיהיה לכולנו היום! You're Great היום, בגלל שהקב"ה הוא So So Great היום, ואנו תכלית רצונו בשמים ובארץ!

ולא רק באופן השקפתי, עיוני, אלא יש 'אלוקים חיים' מעורבים לגמרי ביום הזה, אתי. מחוללים אותו בתוכי! כלומר, האלוקים הוא כאן לא רק בתור אורח כבוד בצד המזרח, אלא כל התפאורה והחוויה של היום הזה שסביבי הם מענק חדש של אהבתו אלי. ובימינו יודעים לשער (ואולי אפילו יותר מזה) שכל תחושת הזמן והמקום והלכידות ההגיונית של המציאות שאנו חשים כרגע הם יצירה אותנטית פלאית (שאין לה הסבר) של הנפש האנושית שלנו. כלומר, בנו, ברוחנו, בדעתנו, מתהווה תחושת המלכות – ההרמוניה והמשמעות – של היום הזה (על כל היקום המביע אותו). את העניין הזה תפס אברהם אבינו. הוא היה הראשון שתפס שמלכות ה' היום תלויה בי. ששרביט המלוכה ניתן לי לגלות ולהעיד על מהות הפלא האמתי שמתחולל כאן. להנהיג את היום הזה כרצון השם! ההייתם מאמינים?! מה, עד כדי כך?! כן! ולכן נבחר אברהם אבינו להיות היהודי הראשון.

נו, אז קודם כל שמחה עצומה והודייה שזכינו למה שמשאלות הלב הכמוסות ביותר לא היו מעיזות לבקש. ובלי גאווה, חס ושלום, הבה נרכין את הראש ונכפוף את הלב אל ברכיו בפני הדר המלכות ההולך ויורד על הבריאה… יותר נכון, עולה ומתגלה, ממעמקי קרבי ונשקף בבריאה – שבת המלכה.

שבת שלום!

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345