הקשיבו! יום חדש מלא הוד הגיע מעבר לפרגוד, יום שני יהי אור בכסלו

 

אז היום הזה הוא יום י"א, יהי אור, בכסלו, יום שני בשבת.

וזה מזכיר את אותו יום הראשון שבו נברא האור שהנשמה מתגעגעת אליו, וגם מזכיר לנו את חג החנוכה המתקרב שבו נוסף אור יקר כזה בישראל, אור שכולו קודש, ואנו נזכרים שיש המון אור גנוז דווקא היום, אור אמתי, עד כמה שהמילים האלה יכולות עדיין להזיז למישהו. הוא קיים וגנוז ומייחל לגאולתו בספרי הקודש, מלובש באותיות, ובספרי הזוהר שלאחרונה מצויים לרוב בינינו, ובלבבות הלומדים בשעה שהם יושבים ולומדים או חושבים על מה שלמדו… ביום הזה ממש יש לנו את האור הזה שהוא האוצר הנחשק של הבריאה, המתיקות של פלא החיים, והוא נחבא כמעיין חיים סתום בין הברכות והתפילות והמעשים הנחמדים שלימד אותנו רבש"ע בתורתו באהבה.

ידוע ומורגש לכולנו שכאשר יש כמה ימי סגריר ברצף, מצב הרוח יורד אצל רוב בני האדם. קשה לראות חושך ושמים קודרים ועיר אפורה יום ועוד יום, אנשים מכורבלים, רחובות קרים ונטושים, זה מעיק, זה מביא לדכדוך. אם זה ימשך שבוע רצוף, למשל, הדבר יהי ניכר בעליל בהתנהגות רוב האנשים… וכל זה רק בשל העדר אור השמש, לא יותר. וכשתצא השמש תתעורר שמחה ספונטאנית בלבבות, מן חדווה ועליצות של התחדשות החיים, דיצה וגילה טבעיים של חשק החיים הבראשיתי של האדם ושל כל יצור וצומח.

אבל זו לא השמחה השלימה עדיין. האדם מסוגל ומיועד לשמחה גבוהה כלכך שלעומתה השמחה דלעיל היא רק יציאה לדרך. ואם אין לאדם את השמחה הגבוהה הזו לאורך זמן נפשו נעכרת, חייו נעכרים, מבלי שיידע, והוא מתחיל לעשות שטויות בין באופן פרטי בין באופן גלובלי, המוני. כגון מלחמות, זיהום הכוכב, תרבות מטורפת מנוונת חיים.

גם שמחה גבוהה זו משולה לאור, מסומלת באור: אור החנוכה, אור המקדש שהוא אור הנשמה שהוא אור האורות.

וכאן עיני נעצמות ואני נאלץ להיפרד, ואולי אמשיך מחר, בלי נדר.

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345