הרב אביגדור מילר בעניין נקמה ברשעים

בס"ד

שאלה:

הגמרא אומרת שכאשר המצרים טבעו בים סוף והמלאכים רצו לשיר שירה להשם, ה' לא נתן להם. הוא אמר: 'מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה' – האם אנחנו אומרים רק חצי הלל בפסח בגלל 'מעשה ידי טובעים בים'? אנחנו קצת עצובים שמעשה ידיו של ה' נשמדו בים סוף?

תשובה:

לא לא. אנחנו לא הולכים עם המחשבה הזו. זה נאמר למלאכים – המלאכים לא נבראו כדי לגדול ולהשיג עוד מודעות להשם (להתקדם ולהתפתח בהשגת רוממותו וחסדיו – העורך), אז מדוע שישירו לקב"ה בשעה שמעשה ידיו טובעים? אבל אנחנו, אנחנו שונים; אנחנו בעולם הזה רק כדי להיות מודעים יותר ויותר אל השם. ולכן הקדוש ברוך הוא רוצה שנשיר לו בהכרת תודה כאשר הוא נוקם באויבינו נקמה רבה, כי זו אחת השיטות היותר חשובות להשגת מודעות מוחשית אליו.

עכשיו, אין ספק שזה הפסד – אלה מעשי ידיו של השם הטובעים בים. אלה בני אדם שטבעו! הם לא גושי בשר. אלה היו אנשים, עם משפחות. השם הטביע במים אנשים אמיתיים לטובתנו! ומה שזה נוגע אלינו הוא שחובה עלינו להכיר בכך שהשם מחסל את יצוריו עבורנו, כדי שנרחיב ונגדיל את המודעות אליו. לכן אנו מציינים את העובדה שכאן היו אלה מעשה ידיו של ה' – כדי שנבין עד כמה יש לנו חובה גדולה לשיר להשם.

אבל לא שאנחנו צריכים להרגיש עצובים בשום צורה שהמצרים טובעים – אובדן חיי אדם רק מודגש כדי שנבין כמה חיוני לעשות שימוש באירוע הזה. ה' רוצה שנשיר לו. בגלל זה הוא עשה את זה! ואם משה רבינו לא היה מאגד את בני ישראל בשירה, ה' היה אומר: "מעשה ידי טובעים בים ואתה לא שר לי שיר?!"

אבל זו לא הסיבה לומר חצי הלל. הסיבה שאנחנו לא אומרים את כל ההלל היא בגלל הקרבנות, זו הסיבה האמיתית. אין בהלכה דבר כזה חצי הלל. על פי דין זה או הלל שלם או אין הלל. חצי הלל הוא רק מנהג. רק כדי להצדיק את המנהג העלו את המחשבה הזו. אבל זו לא המחשבה שלנו. זו מחשבה שהשם אמר למלאכים.

ואני אסביר את זה שוב כי זה לא מובן. אנחנו מאוד מרוצים ממה שקרה למצרים. אנחנו שרים כל יום (בפסוקי דזמרה): 'אז ישיר…' אפילו בחול המועד אנחנו שרים אז ישיר. לא חצי אז ישיר, כל העניין! ואנחנו מאוד שמחים. כתוב: 'לך ענו שירה בשמחה רבה!' אנחנו שרים את שיר התודה בשמחה רבה. אנחנו שרים: 'ירדו במצולות כמו אבן'. הם ירדו למעמקים כמו אבן, כמו עופרת. אנחנו מאוד שמחים שהם טבעו. אנחנו שרים ואנחנו שמחים שהם טבעו. אנחנו בכלל לא מצטערים שהם טבעו.

וכאשר המן ניתלה, איש לא הצטער על המן. וכל רשעי העולם אותו דבר. 'והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע במהרה בימינו' (תפילה שמונה עשרה). ובברכה הזו אנו אומרים 'מהרה' שלוש פעמים. יותר ממה שאנחנו אומרים על כל דבר אחר – זה בגלל שאנחנו צריכים להיפטר מהרשעים.

ומשום כך לא אמר דוד המלך הללויה עד שראה את עונש הרשעים. דוד חיכה עד מזמור קד, הוא חיכה עד פרק 104 לומר הללויה, אומרים חז"ל. כל הקפיטלים האלה הוא אמר, אבל הוא לא יכול היה לומר הללויה. רק כאשר הגיע (ברוח קדשו – העורך) אל: 'יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם' – הרשעים יושמדו מן הארץ, ולא יהיו עוד רשעים. "אהה, עכשיו אני יכול להגיד ברכי נפשי את השם, הללויה" אמר דוד. "עכשיו אני יכול לשבח את ה'" (ברכות ט ב).

אז עכשיו אתם יודעים שהאושר האמיתי הוא לא כשהשם עושה לנו טובות; כאשר הוא מציל אותנו. זה לא מספיק. אנחנו רוצים לראות את הנקמה שהשם מביא על הרשעים כי ככה אנחנו רואים את ה'; כך ה' הופך להיות אמיתי עבורנו. לכן כשיבוא המשיח לא מספיק שנחזור לארץ ישראל. זה לא מספיק. נצטרך לראות את הנקמה בגויים על מה שהם עשו לנו. במיוחד באירופה. אנחנו חייבים לראות את הנקמה. וזו הולכת להיות נקמה אדירה. 'לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים'. הקדוש ברוך הוא, כדי להראות בעליל שהוא שופט צדק, יצדיק את המשפט בעונש אדיר שמגיע להם לקבל. וזה יקרה; זה יקרה.

TAPE # E-182 (אפריל 1999)

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345