זריחה באוקרינה

בס"ד

זריחה באוקרינה

(מתוך יומן חיים)

אני כרגע בבית הנתיבות בן גוריון באולם קבלת המזוודות לאחר תפילה ברשות הרבים שהיו בה גם רגעים של דביקות, והשם ימתיק הכל…

ועדיין זיכרון החוויה האחרונה על מסך הנפש אצלי

אמרנו סליחות ממש על סף העלייה למטוס ולא וויתרנו, היתה הרגשה מרוממת. הטיסה היתה מיוחדת – מטוס חדש ואנשים נחמדים – ואני כל העת נמנע מלשאול את עצמי באופן ישיר אבל עושה זאת בחשאי, באופן של רצוא ושוב, מציץ פנימה שואל: 'נו, איך התחילה השנה? מה קרה לי שם? היה שווה? מה לקחתי ממקום מנוחת הצדיק האהוב?'

והנה הזריחה מבעד למטוס מעל ערבות אוקרינה. אבא, אבא, זה היה מעבר למילים. השמיים הענקיים רקועים עד אינסוף ונראים כמו משטח נחיתה למלאכים. צבעים עזים של כתום בוער וצהוב קורן עמוק היו בוקעים מתוך האופק השחור, ונפלא היה לראות כיצד שם, מתוך השחור, כדור ארגמן לוהט ענק היה עולה במהירות… על גג הרקיע היו תלויים ערפילי ענן קלים, מפוזרים, צבועים בגווני החום לבן, והלבן הכחלחל, כמו קנבס של צייר, והרקיע – ים תכלת עמוקה מפליגה לעד, רעננה, והכל מעין חידוש הבריאה… נעתקה נשימתנו. אשרי מי שצפה.

ואחר כך שקענו בשינה מעורפלת והטיסה היתה שקטה ועדינה, והתעוררתי ואנו מעל הים התיכון וכבר אפשר היה להביט מבלי שהשמש תסנוור, והעננים נראו מטילי צל על הים ושאלתי את עצמי מה סדר הגדלים… אלה היו גושי אדים ענקיים שנראו כמו קורי סוכר נפוחים תלושים זה מזה באופן גס ובשלושה ממדים, או, אם תרצו, כמו הרי קרח פראיים ואנו כמו הטיטאניק… עוברת ביניהם… כולם כמעט באותו גובה, תלויים מעל הים כמו יבשת קפואה… ואמרתי לחברים: 'ראו! ראו, מה השם עשה!' והם חשבו שיש אטרקציה, ואמרתי להם: 'ראו כיצד השמש מאדה את הים ובשורה של מים מתחילה לנוע לכיוון היבשת, שיירת אספקה, רכבת אוצרות, באופן מופלא וענק שכזה!'

ואז המטוס החל לרדת והתקרבנו לאט אל העננים והיו עצומים בהדר ובממדים, ונכנסנו אל תוך אחד מהם ועברנו דרכו ולקח שניות ארוכות, כדקה, עד שהגחנו החוצה, לומר לך מה גודלו… והמראה הרשים אותי ונחקק בי ואמרתי לעצמי: 'אני היצור היחיד שיודע להעריך זאת, יודע ליהנות ולהתפעל… לכבודי כל המראה הגדול הזה, אתה אבי מלכי החונן לאדם דעת ובינה, אתה חננת לאדם שכל לבנות מכונות מעופפות כאלה שיודעות להעפיל מעל לשמים כמו שהוצאת את אברהם מחוץ לכוכבים, הנה כך הוצאת אותנו משדה רחישת האדמה להביט כבודך ומעשי ידיך, טוהר השמים…

ולקראת התפילה, כאן באולם ההמתנה, נמלאתי עוז ועוצמה כי אני לא פחות מתוחכם ונהדר מהעננים והזריחה וכל המערכת… קבלתי טעם חדש בברכות השחר. תודה השם, העין שלי וזקיפות הקומה שלי אינם פחות מרהיבים ועוצרי נשימה מכל תערוכת הפלאות הזו, ואולי גם הרבה יותר. אני עיקר הפליאה! שליחותי עצומה: לבשר על הסוד העליון המסתתר בתוך כל זה! והתפילה קיבלה טעם אחר… וציינתי לעצמי שעלי לעורר תחושה זו באופן שתלווה אותי כל העת ותיתן טון של זהב לחיי. תודה, תודה, תודה! אם כן, בהחלט הבאתי עמי משהו מהרבי!

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345