ט"ו באב! יום ט'וב ו'נעים לכולנו! נדבר על האהבה בע"ה.

בס"ד

"All You Need Is Love", ככה שרו הביטלס בשנות הששים, ועד היום זוכרים את השיר הזה, נכון? – 'כל מה שאתה צריך זו אהבה'. האם זה אמתי?

טוב, ממבט לוויין על החיים ועל העולם זה נכון! האהבה היא מסחררת, היא גואלת, היא מעיין של חיים, היא מביאה שמחה כזו שממש בוראת את העולם מחדש. תינוקות, תמיד ידענו, זקוקים לאהבה כדי להתפתח, כדי להיות יצורים אנושיים. מקרים מזעזעים, טרגיים, שנחקרו מעידים על תינוקות שנשארו מפגרים או שמתו, לאחר שלא קבלו שום רגש אהבה, שום חום. גם קופים צריכים אהבה, הם כל הזמן מתלטפים. האמהות והקופיפים לא מפסיקים להתגפף וזה נראה אנושי כל כך… חז"ל מספרים בגמרא על עצים מאוהבים, והפיזיקאים מספרים על מתכות מסוימות שמגלות משיכה למתכת מסויימת דווקא… נו, זה כבר לא פיזיקה, אז מה קורה כאן?

נוירוכירורג אמריקאי (מנתח מוח) בשם אבן אלכסנדר הפך להיות מפורסם מאוד בעיקבות ספר שכתב לפני 4 שנים: 'הוכחה לגן עדן'. שם הוא מתאר חווית סף-מות עמוקה שעבר בשנת 2008 והחלים ממנה בדרך נס והיא השאירה עליו רושם ששינה את חייו וגרם לו לצאת עם בשורה לעולם. הספר קולח ומעניין וקל לקרוא אותו. הוא מספר, בין השאר, על בת לוויה שהוליכה אותו על פני גן עדן והעבירה לו מסרים באופן טלפטי והוא הרגיש אפוף אהבה: '…יותר ומעבר לכל הסוגים השונים של אהבה שיש לנו כאן למטה על פני האדמה. זה היה משהו נעלה יותר, משהו שאוצר בתוכו את כל הסוגים של אהבה, ובו בזמן הוא אמתי וטהור יותר מכולם ביחד…'.

'והיתה הודעה', הוא מספר, 'שעברה דרכי כמו רוח ואני הבנתי מיד שהיא היתה נכונה: אתה אהוב ויקר עד מאוד לנצח! ואם לצמצם את ההודעה הזאת למילה אחת בלבד, היא תהיה, כמובן, בפשטות: "אהבה". אהבה היא, ללא ספק, הבסיס לכל… אהבה ללא תנאי. זוהי המציאות של כל המציאויות, האמת הבלתי מובנת והמופלאה של כל דבר שקיים או שיהיה קיים, ומי שאינו יודע אותה לעולם לא יוכל להשיג, אפילו לא בדוחק, הבנה של מי או מה אנחנו'. עד כאן הציטוט מהספר המיוחד הזה. וזה באמת ספר נפלא שאומר ומתאר המון דברים אמתיים ויפהפיים וכדאי לקרוא אותו.

בכל אופן אני ממשיך עכשיו אל הגברת רחל נועם. רחל נועם כתבה ספר מלא חן ותובנות הנקרא: 'בחזרה לחיים'. הספר נכתב ב 1990 ומתאר את ילדותה ונעוריה בקיבוץ, שירותה הצבאי, אהבתה לצעיר שאתו התחתנה, וחזרתם בתשובה. רגע גורלי בחייה היה כאשר עברה ברחוב בוגרשוב בתל אביב כמה חודשים לאחר שיחרורה מהצבא (קצת לאחר מלחמת יום הכיפורים) ואז קרה משהו… היא מתארת חווית סף מות משלה שנים רבות לפני אבן אלכסנדר, ושימו לב לדמיון הכמעט מוחלט במילים:

"חבטה אדירה נחתה לפתע על ראשי. נפלתי מלוא קומתי. פיגום-עץ, שאורכו שישה מטרים, צנח מגג שלד הבנין בן חמש הקומות, פגע בי ועף אל הכביש… היה לי רגע של אי בהירות… ברגע זה החלו המאורעות ברחוב להיטשטש ומתוך האפלה התחלתי לראות אור…

שפע האור המופלא היה מלווה בזרימה של אהבה נשגבת, אהבה שלא ידעתי בחיי. חשבתי על האהבות שהכרתי בעולם הזה, אהבת הורים לילדיהם, אהבה רומנטית של זוגות צעירים, אהבת ארץ ישראל, אהבת חברים וקרובים. חשתי שכל האהבות הללו, הפרטיות, הן רק ניצוצות מאותה אהבה עמוקה, אדירה ועילאית. גם אם נצרף את כל ניצוצות האהבה בעולם הזה לא נגיע לעוצמת האהבה הטהורה שחשתי".

והיא מאריכה עוד בתיאור מלא אור ופרטים של החוויה הזו, ומאלף לגלות שהחוויה הזו לא עוררה אותה לפנות אל כיון הדת בכלל. זה קרה שנים אחר כך באופן פנימי ועמוק.

ואנחנו עוברים אל ד"ר מודי.

הוא הראשון שבישר לעולם, בספר סנסציוני שהפך נקודת ציון בעולם המודרני, שיש אנשים רבים שעברו חוויה נדירה של מיתה ושיבה לחיים באופן נסי. המקרים כולם מעידים שהמיתה אינה סוף החיים! המדהים כאן (וזו זכותו הגדולה של ד"ר מודי שעלה על הענין וכתב עליו את ספרו) שעוברי החוויה מספרים סיפור דומה, ולפעמים זהה! אכן, במילים ובווריאציות דומות הם מנסים להביע משהו שהם חוו. הם לא הכירו אחד את השני, והיו במקומות שונים בעולם, ו'מתו' בנסיבות שונות ובגילאים שונים, ואף על פי כן הם אומרים כמעט אותו הדבר. וזה מוכיח, למסקנת ד"ר מודי, ובהסכמת כל מאות מליוני קוראיו, שדבריהם אמתיים. והנה לשון הספר הגדול 'החיים שאחרי החיים' (שנות ה- 70) בעניין האהבה (זה הנושא שלנו, לא לשכוח):

"הדבר שהינו אולי הגורם המשותף המדהים ביותר בכל הדוחות שחקרתי, והינו בלי ספק הגורם בעל ההשפעה העמוקה ביותר על האדם, הוא המיפגש עם אור מאד זוהר… הוא בעל זוהר שלא יתואר…איננו מכאיב לעיניהם, איננו מסנוור אותם ואיננו מפריע להם לראות דברים אחרים מסביבם…ולא היה להם ספק שזו היתה הוויה, הוויה של אור… בעלת ישות מוגדרת. האהבה והחמימות השופעים מן ההוויה הזו כלפי האדם הגוסס הן לחלוטין מעבר למלים…הוא חש משיכה מגנטית שאין לעמוד בפניה אל האור הזה. הוא נמשך אליו ללא מעצור…"

נו, אז מה אתם אומרים. זה כבר לא צחוק העניין הזה, נכון? האהבה שאנו צמאים לה כל כך, מסתבר, על פי העדויות האלה, שהיא יסוד הבריאה.

רק התחלתי, ויש עוד לא מעט דברים שגיבבתי לי על הנייר אודות האהבה שאני רוצה לומר לכם, והם יחכו בע"ה לפעם הבאה. בינתיים יש לנו חומר למחשבה.

ט"ו באב שמח! אהרן בר.

sunset-166637_1280 (1)

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345