יום שלישי, הייה דורשי ומבקשי, והרחק את ייאושי! ד'עת בניסן!

בס"ד

יום חדש עלי אדמות, ואנו תלויים בין תהומות, רסיסי סלע בתוך אי-מקומות, אבל אנו בחיק יודע תעלומות.

ניצולים, הא? ניצולים, נכון?

תודה, תודה, הידד! – ניצולים משממות העד!

אשירה לה' כי גאה גאה, כלומר – זיו פניו גאה בלבי.

כי יש לאדם נשמה והיא ניבטת מפניו. היא צלם האל המסתתר באדם ופניו מבשרות אודותיה – בזמניו המאושרים חותם הטוב העליון הזה ניבט בהם. לכן רוחצים את הפנים בבוקר, לכבוד הפלא המסתתר בהם, ולעיתים אף קורן מתוכם ממש… ואם האדם יורד אל הבהמה, חלילה, אז הוא אינו מסוגל (וגם אין לו רשות) לחשוף, את פניו. לכן הוא כובש את פניו בבושה. הבושה היא כוח נורא. שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד… וזה גם אחד הפירושים למה שכתוב במגילה: 'ופני המן חפו', כלומר, נתכסו – באו מיד המשרתים וכיסו את פניו. כי 'באור פני מלך חיים', בראיית פני המלך מקבלים גל נפלא של חיים, והוא, המן, הרגיז את המלך, לכן אין לו זכות לראות את פניו – כלומר, להביט בצלם האלוקים הניבט באנשים שמולו (לכן אדם משפיל את פניו כאשר הוא מתבייש, ואת פני המן כיסו לגמרי).

אז יש לנו יום אמתי, חברים, יהי רצון שנמצא בו את שנפשנו מבקשת ולא נתור אחר זרועות השקר הסוגרות על לבנו בדמיונות של עונג או פחדים, אותן זרועות המזרימות בנו את הפולסים של תת ההכרה נגועת הגאווה והתאווה שאנו זונים אחריה. אבל צריך שנדע שגם היא והתמכרויותיה אינם אמתיים אלא רק משל הם, ונושיט יד אל הנמשל – אל התענוגות השמורים לשאפתנים האמתיים. היום הנאה הזה הוא מקדמה נדיבה למקצוענים – לאלה הבנים שנגמלו קצת מהבריכה של הקטנים.

ויש לנו רגעים חדשים היום וגם מחשבות חדשות רעננות מהאין הנצחי, זה שלנו, אבל יש לנו את הבחירה לשפוך עליהם את המריצה המלאה פסולת מאתמול, או ליטוש את המריצה ולהיכנס חדשים אל השער שנפתח…

וכמו כן, אנו על סף לידה חדשה של האני שלנו. התחדשות גילוי הדעת הישראלית שבכל שנה ושנה – פסח! אנא, אבא, תן בנו כוח לפעול – בתוך העול!

אם היו סורקים אותנו כרגע סריקה פנימית בוחנת מן השמים, מה שעושים כמובן כל הזמן, אבל הפעם מין מאזן סופי, סריקה מקפת של האישיות, של מצבנו הקיומי, על מנת לפרסם דו"ח מעודכן המסכם מי אנחנו, מעין תצלום סי.טי. פנורמי רוחני רשמי… האם היינו מרוצים מן התוצאות? חותמים עליהם? מאשרים אותם? האם זה מי שאנחנו באמת? האם זה הדיוקן המוסמך, האותנטי, שלנו? או שהיינו מוחים ואומרים 'לא, לא!, זו רחוקה מלהיות תמונה משקפת! זה עדיין מוקדם מדי! אנו בוודאי נשתנה! לא רואים כאן כמעט כלום… אין כאן הרבה ממי שאני באמת!', נכון? היינו אומרים: 'לא! עוד לא! יש עוד המון דברים יפהפיים גנוזים בי שאני עומד להציג אותם, שאני חייב להראות לעולם'.

נו, אז באמת, מוותרים לנו, מסכימים אתנו, ונותנים לנו עוד יום.

לעתיד לבוא, אנו, ורבים מדרי מעלה אתנו, נעבור ונדפדף באלבום חיינו ונגיע לתמונה של היום הזה שקיבלנו בונוס, הבוקר האביבי הזה שרואים מבעד לחלון עכשיו… יהי רצון שלא נרדם יחד עם המלאכים. שלא נרתע באכזבה. לפחות הבה נעניק עכשיו איזה חיוך חירום, נזדרז לאוורר את הלב – היי, הזדקף! מצלמים! ברוך השם שהתעוררנו. יהי רצון שלא נגלה לעתיד לבוא את התמונה של היום הזה באלבום המיואשים, במדור הספאם של השמים, אלא באלבום גיבורי התהילה, אלבום ההודפים את הדיכאון, הנחלצים לגרש את הייאוש! נמצא את שמנו תחת הכותרת: 'קורעי חבלי השינה', בין שורות הלוחמים המושבעים בגלריית הדמיון, בין היוצאים ממצרים!

ביציעים שברקיעים נושכים עכשיו המוני בריות שמיימיות את האצבעות בייחול הלב, בתחינת הנפש, שלא נפסיק להילחם ויהי מה… ואילו מעל ראשנו, כאן למטה, תנועה ערה של רוחות ועננים – הצבעים המוכרים שוב חולפים במצעד חגיגי ומספרים אגדות שאני לא מבין, רק נהנה מניצנוצי התעלומה…

 

 

 

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345