הנה יום שלישי! אירוע פיזיקלי? בנאלי? לא נראה לי! זה תלוי ביי'שוב הד'עת בסיוון

בס"ד

יום שלישי, י'שוב ד'עת בסיוון (וזה היה בתשפ"א, אצלנו ט"ו סיוון)

כי ישוב הדעת זו התפארת שלנו. היא ההוד של הבריאה.

יש לכם את זה?

היא התופעה המרהיבה באמת עלי אדמות, היא חזיון הגדולה האנושית. העדר ישוב הדעת הוא שורש הצער, הטעויות והאסונות בעולם. יישוב הדעת, יישוב הדעת!

ממש לפני כשעתיים קראתי בחנות ספרים גדולה כמה עמודים מספר שהפך רב מכר עולמי תוך חודשים ספורים מאת פרופסור צעיר להיסטוריה, ספר הנקרא 'קיצור תולדות האנושות' ובדף האחרון הוא מסיים עם מעין מבט-על, תחזית לעתיד, המתארת כיצד האדם המודרני הפך למין 'אל' מבחינת כוחותיו ותוקף שלטונו על כדור הארץ, אך יחד עם זאת הפך ליצור המסוכן ביותר עלי תבל כי הוא אינו יודע מה הוא רוצה!

שמעתם?!

מטרותיו אינן ברורות לו! 'היש יצור מסוכן יותר מאל שאינו יודע מה הוא רוצה?', כך הוא שואל, וכך גם הוא מסיים את ספרו הגדול.

מה אתם אומרים?

אחרי מאות שנות השכלה ואקדמיה מגיע פרופסור מאוניברסיטת תל אביב למה שאמרו חז"ל לפני אלפי שנים: 'דעת חסרת מה קנית'. אם אין דעת, אם לא יודעים מה רוצים, אם המציאות אינה ברורה, אם לא יודעים לאן חותרים – זה מדליק את כל המגדלורים האדומים. וההיפך: אם כל זה ברור, אם יש דעת – יש הכל. דעת תורה מיושבת, 'מבושלת היטב', המאירה אצל החכמים האמתיים היא קרני הזיו והתקווה האנושיים. מכירים כאלה? יש הרבה, לדעתכם?

מה אני רוצה באמת? מה עומד לקרות אתי? מי הם ידידיי ומי הם אויביי? האם אני יודע למה לבי משתוקק בחדרי חדריו? האם אני מתקדם אל מה שלבי משתוקק בחדרי חדריו? הזמן אוזל… אני בהחלט פוסע בשדה מוקשים ולא הייתי רוצה לעלות היום על אחד מהם! מה עושים? אנא, אבי, מלכי, רק לא כשה לטבח, אנא, לא כשה לטבח. תן בי דעת! הזמן כל כך יקר. איפה קונים עוד זמן? מה?! אי אפשר? אז איך, לפחות, לא מפסידים בידיים את הזמן? לזה צריך ישוב הדעת! איך מיישבים את הדעת? גם לזה צריך ישוב דעת!

האם יש בנמצא סיפור יותר גדול מסיפור חיי הפרטיים? יש בנמצא  או אין בנמצא?! עוד פעם: יש או אין?! האם סיפורי הצר הוא הדבר היחיד שקורה? מתי לאחרונה חשבתי על זה? כמה זמן חשבתי? זה מספיק? וכי לא הייתי רוצה לקחת חלק בדבר שהוא ענק, איזו עלילת-על נפלאה הכוללת גם את סיפורי האישי? הלא עולמי היומיומי זה הדבר היחיד שמעסיק אותי כאילו אין משהו אחר שקורה… זה נורמלי?

אני נזכר, לקרא סוף שנות ה-60 האדירות, ביקרה אצלי בת דודה מפריז. אני הייתי גר אז באילת, כיתה י"ב, והיא היתה בחופשת קיץ. היא אמנם צעירה ממני אבל היו לה דעות מגובשות. הימים ימי הפגנות הסטודנטים ההמוניות, האלימות, ברחובות פריז… זוכרים? והיא שאלה אותי מה דעתי? ואני עניתי במבוכה שלא חשבתי על זה. ואני זוכר (שנים אחר כך, עד היום) כיצד היא התבוננה בי בהפתעה ואמרה בכנות: 'אדם צריך לחשוב. זה לא טוב כשלא חושבים'.

אה, ישוב דעת, ישוב דעת.

האמת העצומה שלוהטת ביסודות הבריאה לא תכפה את עצמה עליך! אתה צריך לרצות אותה מאוד. את זה צריך לשנן היטב חברים, יקרים, אחים! הדברים כאן בעולם חמקמקים באופן מטורף, מתנוצצים לרגע ונעלמים. אם אתה לא מיישב את דעתך וחושב איך לצוד אותם, אתה בסרט למפגרים, אתה בחפלה של שיכורים שיכולה להמשך שנים… אתה צריך להחליט מה אתה עושה כדי לבוא עם האמת במגע! המון אנשים, גדולים וטובים, מספרים שאפשר לעשות את זה. יש גם כמה שוודאי 'מרגישים' אותה: רואים את זה עליהם. או הו, ועוד איך רואים…

יותר מזה! לתדהמת ההיסטוריונים, הנה ישנו יש עם אחד שלם (!) שלבו ונתיביי חייו מוקדשים אך ורק  לאמת הזו! היא מרתקת אותו… הבה ניישב מעט את הדעת: מה יודע העם הזה? מהיכן הוא יודע? איך זה שהוא כל כך יודע? צריך לחשוב על הדברים האלה, חברים. כמה זמן נמשיך להשתייך אל ההמון שעדיין לא חשב על כלום…

חייבים לחשוב! חייבים ליישב את הדעת! אדם בוגר ואחראי לעולם לא יחליט החלטה מכרעת על סמך הטלת מטבע או תחושת בטן, נכון? בוודאי שלא מתוך ייאוש או קפריזה. זה שיגעון! זה שורש כל הפלונטרים שבשטח. אתה, ידידי, האם החלטת פעם בעניין חשוב מתוך ייאוש וחסר אונים כזה? מתוך מן מצב רוח שאומר שכלום לא משנה ואי אפשר להחליט והכל אבוד, וזהו.

לא! לא! הבה נתפלל על ישוב הדעת! בעצם, אך ורק על זה! כל השאר יבוא מהר ובשלימות אחר כך.

 

 

תגובות

  1. רן פיינגולד הגיב:
    רן פיינגולד

    האמת העצומה שלוהטת ביסודות הבריאה

    אח אח אילו מילים
    בועט קולח וצורח
    כמו איזה רבולוציונר
    פריזאי…
    (לטיפול המשך מומלץ לשמוע את השיעור גנבי המלכות)
    (שוב ושוב ושוב…)


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345