להצטרפות לקבוצה שלנו whatsapp

יום שני! קח אותי אל מי שאני! כ"ד אייר!

בס"ד

אכלו ושתו אתם בני התורה, צמרת עולם העסקים! אכלו ושתו, חבורת תפוחי הארנקים! אכלו ושתו וחזו את האלוקים!

האם אפשר לחזות את האלוקים?

כן! למשל, כל פעם שמודים לו באופן שמברכים אותו באחת הברכות הידועות, ועושים זאת בלב חי!

חזקיהו המלך, בספר ישעיהו, קורא לזה: 'לראות אלוקים בארצות החיים' (על פי הרד"ק). הבה נעצור רגע לחשוב על זה. אמתי, נכון? מי משתעשע עדיין בדמיונות ילדות לראות יותר מזה?! הן לא יראני האדם וחי…

אם כן ברכו אותו, למשל, על חלקנו וגורלנו הטוב שגם בימים אלה, בהם העולם נשאב אל תהומות הדמיון הדיגיטלי ונחילי נגיפי הדיכאון מאיימים באופק, אנו עדיין חפצים להתחזק. האם זה מובן מאליו? וודאי שלא!

אז, הבה נבדוק: האם שפתותיכם במצבן הטבעי? מפושקות קלילות כלפי מעלה? האם עיניכם נוצצות בברק הטבעי שלהן? האם לבבכם במצבו הטבעי: 'טוב לב משתה תמיד'? האם השכל והמוח במצבם הערני, הצלול: 'טוב טעם ודעת למדני'? אשריכם!!

יום שני זה, הבה נקנה לנו אותו לתמיד. לא ניתן לו להדרדר אל השעמום של רגעי ביניים חיוורים שבין אירוע חשוב אחד לאירוע מרגש אחר. אמנם הוא יום ב' בשבוע אבל הוא סוג א' של אירוע. והוא פסגת החיים בינתיים, זכה בגביע שנות אלפיים. לא משנה איזה אסוציאציות יש לנו לגביו, חייבים לחבק אותו כיוון שהכול לרגליו, לסלק הצידה את התמונות ללא כיסוי ולחבק את הרגע של עכשיו… להרגיש שחייו הם אינסופיים… כל השאר ספקולציות, סוג של הזייה… האם עדיין זוכרים למה כל בוקר מתעוררים? את מי מבקשים במשעול התאריך בו אנו עוברים?

הנה, אנחנו עלולים להתבלבל: מסביב קוריוזים, סצינות, אפיזודות, כוחות ורצונות וידיעות לאין תכלית, אנו עלולים לשכוח שבאמת הכל אחד! אז, הנה, בא השיר של יום ומזכיר לנו – היום יום שני בשבת!

אכן, יום זה שלפנינו – הנו משתלשל מאחדות השבת. שם היה גנוז וכמוס. כל הריבוי שמסביב, המון רגעי החול עם שלל קווי המכחול הכל בכל היו כלולים בברכת השבת העצומה, האינסופית. הריבוי שסביבנו אינו ריבוי באמת, אלא הכל מתנוצץ, מקפץ, מתרוצץ, מתלכד, מתחלף, לוחש, רועש… קרני התחדשות של חיים מזנקות, נשברות, מרקדות בין שפע רסיסי מציאות שהיא אחת ועד מהרה נכללות שוב, מתאחדות שוב, מתמזגות אל השבת המתקרבת. אם כן מה משמעות כל הקרנבל הזה? המשמעות אחת היא: השם יתברך מתפאר בישראל! על זה מבשרים ומעידים כל הגוונים והקולות הגודשים את החושים עד שאפשר ממש לפצות את הפה רחב: לשורר ולנגן בגיטרות ובנבלים, בלי בושה וכבלים…

תגובות

  1. נ הגיב:
    נ

    משובב לב ונפש!!!

    תודה!


    דירוג: 5 / 5

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345