יום רביעי, ו' במנ"א: הבל הכל הבל, אם אין בית מקדש, והביל במישור החוף…

בס"ד

חזרתי מהליכה, ובמנין לערבית אני פוגש את הרב סולי, וסיפר לי (כהרגלו) משל יפה וקולע להבנת מצבנו היום, משל אותו שמע מפי הרב עזריאל טאובר הי"ו (זצ"ל). מדובר שם באיזה זוג שהאשה אינה מתפקדת בבית כראוי, וזה קשה לה כי היא באמת רוצה אך אינה עומדת בכך ולכן היא בדיכאון עמוק, השם יצילנו, והבעל יוצא מדעתו מרוב צער… הם אוהבים מאוד אחד את השני.

והלכו אצל שלושה רבנים חשובים לראות איך אפשר לפתור את המצב. הראשון אמר שהוא יכול להשיבה אל השמחה בנישואיה אך היא תמשיך שלא לתפקד… השני אמר שיוכל לגרום לה להיות עקרת בית למופת אך היא תמשיך להיות מדוכדכת וממורמרת… והשלישי אמר שיש בכוחו להביאה לכך שתהיה גם שמחה וגם מתפקדת להפליא, אך שמחתה לא תהיה מנישואיה. היא תקבל השראה ושמחה ממקור אחר, ממשהו אחר, אולי טיולים הרפתקניים, מפלגה, דברים כאלה…

נו, מה עושים? מה הייתם אתם בוחרים? אלה האפשרויות היחידות! מה הטובה שביניהן? מהי הגרועה מכל?

ובכן ברור לי, למרות שאיני בטוח לגבי הרעה, שהטובה מכולן היא האפשרות הראשונה. כי, כן מתפקדת, לא מתפקדת, זה אפשר לפתור, יש מספיק רעיונות, אבל העיקר שיש נישואין, יש שמחה של זוגיות, יש קשר שמעניק את השלמות והחדווה של דביקות נפש בנפש.

או. קיי. זה המשל, והנמשל שייך מאוד לימים האלה, ימי בין המצרים. כי שמעתי, וחזרתי ושמעתי (מהרב שלי), אמת שחזרתי עליה כמה פעמים כאן באתר, שהדעת האמתית – כל כיסופינו ותקוותנו לנצח – היא היפך דעת המלאכים שבמדרש. כי קראנו במדרש שהקב"ה שאל את המלאכים: 'האם לברוא את האדם, או שלא כדאי?', והם ענו שהנזק שהוא יגרום, הפשלות האומללות שלו, תהיינה מרובות באופן ניכר על התועלת, לכן עדיף שלא. סוף פסוק! ואילו הקב"ה לא סבר כך. לא היתה להם, למלאכים, דעת אמתית. הקב"ה מעולם לא התכוון שנקיים את תפקידנו בשלימות. לא מחשבותיו מחשבותינו! עיקר רצונו והנאתו מאתנו היא השמחה. השמחה בו (כמובן)! ולמרות שלא מתפקדים, כלומר, רוצים אבל זה לא הולך ונופלים שוב ושוב ואין כוח לכלום וזה אוכל את הלב – עדיין שמחים בו! לא נותנים לזה לקלקל כלום. יודעים שזה לא כמו שנדמה, לא כמו שאנו מתעקשים "להבין". זו הנחת האינסופית שלו. את הצער והחרטה על כל ההשחתה והחורבן שבאו על ידינו שומרים לימי תשובה ויום הכיפורים. שם הכל יתרפא לגמרי.

נו, זה כמובן ניסיון! ואנו נופלים שוב ושוב אל העצבות (כלומר, גם לא מתפקדים, וגם בדיכאון בגלל זה), ואבינו, מלכנו, בעל נעורינו, בצער אין-אונים בשל כך, וכל החתונה המאושרת הזו נקלעת למדרון מסוכן ואומלל…

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345