מתי יבוא משיח? (יעקב וונטורה)

מתי יבוא משיח?

יעקב וונטורה

אנשים שואלים מתי כבר יבוא משיח? מתי תהיה הגאולה? אנשים מגלים קוצר רוח בקשר לגאולה. אבל- האמת היא, שאי אפשר להמשיך אריכות רוח (שזה אחד ממאפייני הגאולה) על ידי קוצר רוח, זה כמו שאדם עצוב על זה שהוא לא שמח והוא רוצה על ידי העצבות להמשיך שמחה, שזה כמובן לא אפשרי, באותה מידה אי-אפשר להמשיך אריכות אפיים על ידי קוצר רוח. ובעיקר אדם צריך לחפש את האושר [הוא הגאולה] בהווה, ולא בעתיד, כי באמת אין מקום כזה שנקרא עתיד במציאות. במציאות יש רק הווה, כשאדם חושב שהאושר בעתיד, הוא בעצם לוקח את כל החיות שיש בהווה ומשליך אותה אל העתיד, שהוא למעשה דמיון, והכל הולך לטמיון, והאדם נשאר בלי חיות בהווה, שהיא המציאות היחידה הקיימת באמת. אז מה עושים? מוצאים את האושר שבהווה, הרי באמת ה' מנהיג את הבריאה בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות לקראת תכליתה הנצחית ותכליתו של האדם. אז קודם כל האמונה נותנת שהמציאות כרגע היא המציאות הכי טובה שיכולה להיות, כי אם הגאולה היתה יותר טובה כרגע, ה’ היה עושה שעכשיו תהיה גאולה. אלא, חפש את השמחה בהווה ותבטל את המחשבה על מציאת השמחה בעתיד או בעבר , תתמקד רק בהווה. ועכשיו כשאדם נמצא כל כולו בהווה, הוא לא מפזר את החיות שיש לו לכל מיני מקומות שלא שייכים למציאות. ואז הוא מגלה שפה בעצם- לא רע לי, את המציאות הנוכחית אפשר לסבול, כי היא הופכת מאוד מוגדרת ומוגבלת אם אתה לא מעמיס עליה דמיונות, ואתה יכול להתחיל ולחפש – בהווה – מה טוב כאן? ודאי יש כאן טוב, זה יכול להיות מזג האויר שנעימותו לפתע מתגלה, יש נוף נחמד, יש לי חוש ראיה, אני יכול לראות את העולם, אני רואה צבעים, אני שומע צלילים וקולות- וכל זה עדיין רק בגשמיות, העולם סביבי חי. האמונה מאשרת ומחייה בליבי את התחושה שהמציאות שאני נמצא בה כרגע היא מציאות של לכתחילה, זוהי המציאות הכי טובה בשבילי, זה לא מציאות של בדיעבד [עד שיסתדר]. זה – זה בעצמו! זו המציאות הכי טובה בשבילי. אני לוקח נשימה עמוקה, עכשיו- זו המציאות היחידה שיש וזו המציאות הכי טובה בשבילי, אני מתחיל לחפש את האושר בהווה, ואז מה קורה? האדם נהיה יותר רגוע, יותר מיושב, הוא לא צריך להעמיס על עצמו את כל העתיד ולהתפזר בין העתיד והעבר [הוא, כמובן, יכול לתכנן מה הוא יעשה בעתיד] הוא חווה רק את ההווה. היצר כמובן ירצה למשוך אותך לעתיד, להפחדות של העתיד, לחוויות הרעות של העבר, אבל אתה- תגיד לו, אני נשאר פה – בהווה, אני לא הולך לשום מקום. כשמבינים שההווה זה מה שיש, זה הדבר היחידי שיש, מוציאים את הטוב ואת האושר בהווה. רבי נחמן אמר על מה שכתוב בגמרא- מתי יבוא משיח? אמר אליהו- "היום אם בקולו תשמעו" אם האדם יחיה רק את העכשיו, את ההווה, אז יבוא משיח. כלומר, איפה תמצא אותו – בהווה. אם תחפש אותו בעתיד אתה תמצא אותו בעתיד [בדמיון..], *כמו שכתוב בסנהדרין – מתי בן דוד בא? כשיתיאשו בנ”י מן הגאולה. ונשאלת השאלה למה “בא” ולא “יבוא”? ולמה התייאשו? וכי מותר להתייאש? אלא משיח בא – בהווה ולא יבוא בעתיד. עד שיתייאשו עם ישראל לחפש אותו בעתיד, יפסיקו לחכות שמישהו מהעתיד יבוא ויגאל אותם, אלא יבינו שהמשיח והגאולה זה משהו שקורה בהווה, ויבינו שצריך לחפש אותו בהווה ורק כשנזכה באמת להיות בהווה, משיח יבוא בהווה (*ע”פ דרשה של הרב ישכיל) ועל זה נאמר: 'אף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא" כי משיח מגיע כל יום, הגאולה צומחת כל יום יותר ויותר ויש לחפש ולמצוא אותה רק כאן בהווה.

יעקב וונטורה

מה יש לך להגיד על זה?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

12345