הרב אביגדור מילר בעניין הוא והיא

בס"ד

איך אפשר לקבוע מי הוא הנכון כשרוצים להתחתן?

יש אמירה מסוימת: 'כשאתה מתחתן ואתה מחפש את האדם הנכון, חשוב יותר שתהיה אתה האדם הנכון. כי אין דבר כזה האדם הנכון'.

כמובן שתמיד כדאי לברר אצל המורות בבית יעקב. ואז, אם הם משבחים אותה בהתלהבות אז מורידים 80%, וכנראה שבכל זאת יש שם משהו. ואם הם משבחים אותה באופן פושר, אז שכח מזה.

אותו הדבר לגביה: אם היא תתקשר למשגיח הישיבה שלו והוא יגיד, "אה, הבחור הזה. הוא בחור נחמד," אז שכחי מזה. ואם הוא מתלהב אז אולי זה סביר; את יכולה לחשוב אודות חתונה אתו.

אין ספק, ידידי, שאתה צריך להשתמש בשכל הישר ולהסתכל היטב לפני שאתה מזנק, אבל לא משנה כמה ואת מי אתה שואל, נישואים לעולם לא יהיו ערוגה של ורדים בלבד. ולכן זה יהיה האדם הנכון רק כאשר אתה תהיה האדם הנכון. וזו האמת.

TAPE #620 (דצמבר 1986)

הרב אביגדור מילר על אהבה שנעלמה ועל נאמנות מתמשכת

שאלה:

איך צריך להגיב אם מגלים שכבר לא אוהבים את בן הזוג כמו שהיה בהתחלה?

תשובה:

והתשובה היא שאהבה היא לא המדד להתנהגות בנישואין. אהבה צריכה להיות התוצאה, אבל המדד הוא הנאמנות.

אנו אומרים (והמקור הוא ביידיש): "באופן שבו אתה מסדר את המיטה שלך, כך יהיה עליך לישון." הסתכל לפני שאתה קופץ. ברגע שקפצת, החזק בזה! זהו זה לנצח! כי אם אתה הולך להתחרט, שעדיין יש אולי שם מישהו טוב יותר, אז לעולם לא תישאר נשוי. כל יום תשתנה.

אז העמדה של תורה, ולא רק של התורה אלא גם גויים הגונים, להבדיל, בזמנים ההם, בטקס החתונה שלהם, נהגו לשאול: "האם אתה לוקח את האדם הזה לטוב או לרע?" והם אמרו: "כן, הנני" ואנחנו, להבדיל, בוודאי מתנהגים כך!

וכמו שאמרתי, 'ודבק באשתו' – נאמנות צריכה להיות הקריטריון. כמובן שגם אהבה זו חובה; 'ואהבת לרעך כמוך' – זו חובה. אתה צריך לאהוב כל אדם יהודי. והאנשים שאיתם אתה בקשר תדיר, בהחלט! ויש הרבה מאוד סיבות מדוע אישה ובעל צריכים לאהוב אחד את השני יותר ממה שזרים אוהבים. כמובן, שלעולם אינך יכול להזניח את החובה הבסיסית לאהוב כל יהודי אחר. אבל, פשוט אין לנו זמן לחשוב על כולם, להעניק אהבה לכל יהודי. אין לנו לב מספיק גדול בשביל זה. אתה צריך להיות אברהם אבינו או חסיד גדול. אבל לעורר או לטפח את האהבה עבור בן או בת הזוג, זה לא כל כך קשה. אז מפעם לפעם, אפשר וכדאי מאוד להשקיע מאמץ ולעורר את האהבה.

אבל לא משנה מה, גם אם הרומנטיקה מזמן עפה דרך החלון – והיא אכן מתעופפת החוצה מיד, וזה בטוח, כי זה מושג שקרי – בכל זאת נאמנות תופסת את מקומה באש ובמים.

הנה, אני רואה בעל שמן משתרך ברחוב ואישה שמנה לידו. הם בגיל העמידה. שום דבר רומנטי. אבל הם נאמנים אחד לשני. הם נשואים והם עומדים להישאר ביחד. הם ייקברו זה לצד זה. לא נשאר הרבה שניתן לאהוב. אני מסתכל עליהם – לא יכולתי לדמיין שום רומנטיקה ביניהם. זה כבר מזמן עבר את הגיל הזה. ועדיין הם נאמנים מאוד זה לזה. אם תהיה לו התמוטטות עצבים, היא תטפל בו. היא לא תשלח אותו לבית משוגעים. אם היא תהיה זקנה ותשושה, הוא ידחוף אותה בכיסא גלגלים. אתה לא רואה זקן דוחף אישה זקנה בכיסא גלגלים בנאמנות? הוא לא אומר, "אני הולך להיפטר ממנה. היא מיטרד גדול מדי."

הנה בעל מבוגר מאוד, הוא בחיתולים. הוא סנילי. אבל אשתו נאמנת לו עד הסוף. היא מחליפה לו חיתולים כל יום חמש או שש פעמים. כי היא התחתנה איתו והיא הולכת להישאר איתו עד הרגע האחרון והיא תגיע לעולם הבא ותהיה איתו זה לצד זו בעולם הבא ולנצח נצחים.

וזה האידיאל של הנישואים. זה לא בנוי על רומנטיקה. זה לא בנוי על שום רעיונות של נסיך צ'ארמינג או נסיכה. זה בנוי על הרעיון של 'ודבק', נאמנות. אתם ביחד לנצח. זה כמו חלק מהגוף שלך. אתה לא הולך להיפרד מחלק מהגוף שלך כי הוא לא טוב כמו פעם. יכול להיות שיש לך יד ישנה או אפילו לב ישן. אתה תחזיק בו כל עוד אתה יכול.

קלטת מס' 574 (נובמבר 1985)