יום שלישי – ד'יאלוג בתשרי!

בס"ד

יום נחמד, חברים!

עורו כל הלבבות השבורים!

היי יום נחמד, שב אצלי על כף היד. שב תנוח על תירא, ותעוף מלא תורה.

יום שלישי – ד'יאלוג בתשרי

בימים האלה יש דיאלוג עצום בינינו לבין הקב"ה: 'דרשו השם בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב'. עד כמה קרוב? יותר ממה שהאור קרוב לעיניים. יותר ממה שהאויר קרוב לריאות. וזה נכון! וזה מסחרר! כל אחד מבין שצריך לנצל כל רגע מהימים האלה, ימי תשובה, ימי נביעת הדמעות, ימי לבבות הולמים על שערי הרחמים… אבל מרוב נרווים מאבדים את הצפון ונלחצים. מה זה נלחצים, זה לא מילה… אבל גם זה מהשמיים, זה נסיון.

ואנחנו כמובן יודעים את זה לכן אנחנו מתחילים פשוט, פשוט: "אבא, נבראתי לחיות, ואין חיים רחוק ממך. אבא, אתך הכל שמחה, בלעדיך הכל תוהו. עזור לי לחשוב על כבודך כל הזמן ולא על מה שקורה לי. גם אני נבראתי להיות קרוב אליך, אבא, ואני מתבלבל. אני עושה טעויות, אני צריך את עזרתך. אני רוצה להיכנס אל יום הכיפורים כמו אחד שעבד בבניין, שמונה שעות, בחום של בני ברק, ועכשיו הוא נכנס אל האמבטיה…" איזו מתנה טובה! איזה חיים אמתיים! והקב"ה שומע תפילת כל פה בקרבה מיוחדת בימים האלה.

אפרופו, דיאלוג: רבינו הבעש"ט אמר, 'מיום שברא ה' את העולם אין תפילה שלא תפעל: אם לא עכשיו אז לאחר זמן, אם לא בעולם הזה אז בעולם הבא. ועל כך המעשה הבא: בעת שהיה צריך בנו של רב נחמן מטולטשין, ישראל שמו, להתייצב לצבא, התפלל אביו הרבה על שחרורו. אבל ביקש ממנו שכאשר יזכה וישתחרר שלא ישלח לו מברק הודעה על זה, כדי שלא יפסיק להתפלל. והסביר: 'אם לא יצטרכו את התפילות האלה עבורך יועילו התפילות לשאר בני ישראל המצויים בצרה הזו.'

אז זה הזמן ואלה הימים גם עבורנו להפקיד כמה שיותר בחשבון הבנק שלנו בשמים. אם אין אנו זקוקים ל"מזומנים" האלה עכשיו, אז לאחר זמן. הצורך יבוא. אם לא עבורי, אז עבור אח עברי! (או אחות).

וואו, יוצאים מערי הבירה – של הכפירה!

לא מתבלבלים מהנוצצים בכיפה – הם שבויים בידי הקליפה!

אני נפטר מהמניות – של בורסת ההזיות!

גמר חתימה טובה