ה' בטבת – יום חמישי, על עיני ועל ראשי! ה'רהור בטבת!

בס"ד

יום שמתאים לנו מאוד – למי שאנו, למה שאנו רוצים… למראה יום כזה חדש, יש חשש, שגם קוהלת היה נרגש, ואולי היה אומר: 'הלל הילולים, הכל דבש'.

ה' בטבת, סימנך: הרהור!

ראו איזה יצור מדהים הוא האדם. ענק. אין מילים. וכי מה הוא הרהור? כלום. הבהוב קלוש של חיים. צללית קלילה של פעולה. אבל כיוון שאוושת חיים זו מתרחשת אצל האדם, אז כולנו מאמינים (לא יאומן) שהיא יכולה להיות התחלה למשהו דרמטי, וכך מתייחסים אליה. פלא, חברים. כולנו מכירים את מאמר חז"ל: " שמא הרהר תשובה בלבו" – זה מספיק כדי להחשיב אותו בעל תשובה. הרהור בעלמא. בת קול של מחשבה… נו, מה זה צריך להיות?!

וכולנו יודעים, ידוע היטב, שכך מתחילים, והתחילו, דברים הכי נהדרים בעולם! אנחנו מכירים תופעה מקבילה מעולם הטבע: ניצוץ קטן, זיק אש בודד, יכול להצית אש גדולה, עד אש התמיד… וכך גם הרהור.

וכבר אמר דקארט, 'אני חושב משמע אני קיים' – לידה אנונימית, כמוסה, של מחשבה מבשרת על קיום אנושי… אבל מדובר בהרהור עם ניחוח של אמת לא בעבוע סתמי של מחשבות… הנה, קחו לדוגמה הרהור בודד, חסר ממדים, ניצוץ של מחשבה: 'אני טועה', 'אני מבזבז זמן', 'מה שאני רגיל לעשות זה לא לעניין, אני חייב לשנות את זה', 'אני חייב למצוא דרך לאכול, לאהוב, לחשוב אחרת, להתחיל לזוז וזה הזמן, אלה הימים…' הנה, הד מחשבה כזה ואדם בבת אחת מוצא את עצמו במחנה שכינה, זוכה לאלתר להנהגה של "בא להטהר", מתקבל אל מועדון החיים. לא יאומן.