עולם סביבוני, וכבר יום שני, והשם ייתן חני ויבשרני, "באתי לגני". ח' באלול!

בס"ד

שמעתי: בכל התעוררות שלך לקיים מצוה עם קצת חשק, עם קצת לב, כגון ברכת המזון, געגועים אל יום השבת, לימוד, קריאת שמע, חסד למישהו, יהיה מה שיהיה, אבל עם קצת חום ושמחה (שזכית לעשות מצווה) – לך מיד אל הבנק לפרוע את הצ'ק!

ואותו דבר אם אתה מנתק את עצמך מאיזו טומאה, מאיזו תאווה, דאגה או עצבות, מסיע את לבך אל מחשבה טובה… גם בכל אלה רוץ מיד אל הבנק לפרוע את הצ'ק! כלומר, הכנס למחיצת הקב"ה. הרגש כבר עכשיו את השמחה שבאה כאשר זוכים בדבר גדול, בעלייה גדולה בקריירה – פרע את הצ'ק! ביומו תתן שכרו!

הנה רמז יפה: 'ביומו תתן שכרו' ראשי תיבות – שבת. כלומר, אפשר להיות עם הקב"ה כבר עכשיו כמו בשבת. אפשר 'להתלבש' כמו לכבוד שבת כל פעם שעושים רצון השם. אפשר לפרוע את הצ'ק. וזה כל הביזנס שלנו: להיות קרובים אל השם. זו החכמה שלנו! זו הטכנולוגיה המדעית הכי חדישה בתולדות האדם! כל שכן באלול.

הרי זה לא יאומן! מכל היצורים שבעולם (ויש המון) כיבד הקב"ה כמה מאות אלפים לשבת בבית הכנסת, דירת עראי שלו, בקושי תמצאו מיליון על כל צבאם. אפשר להתפעל ולהתרגש מהזכייה הזו כרגע. לחוש את הדר המלכות הולך ומשתקף בנו לקראת ראש השנה ככול שאנו מתחזקים בזיכרון המלכות! לא יאומן!

קטנות דטומאה: זו העצבות. התגברות הדינים. מחשבות נגופות של: 'אני לא בסדר', 'ייאוש', 'לא הולך לי, השם לא מכיר אותי. לא יצא ולא ייצא כלום מכל התפילות והדמעות שלי'… והקדושה אומרת כנגד זה: תרגיש קרוב לה' למען השם. יהיה בסדר. הקב"ה אתך, הירגע. החזק בקב"ה חזק על ידי מחשבות חיוביות, מחשבות טובות. קח נשימה ארוכה… זה יסתדר! יהיה בסדר.

גדלות דטומאה: כפירה. הכל פיזיקה. חכמת העולם המודרני: לחשוב על כל דבר אבל בלי הקב"ה. הוא לא בתמונה – הכל מלא חכמה בלי כבוד אלוקי.

קטנות דקדושה זה כמו ילד בחיידר שחושב בתמימות ובפשטות: 'אה, אני יהודי, איזה כיף! עוד שנתיים יצרפו אותי למניין, איך זכיתי… וואו. אני גר בשכונה חרדית, עם אבא ואמא שמלמדים אותי להיות קרוב אל השם, איך זכיתי!'

גדלות דקדושה – אצל אדם רגיל: ניצחתי את יצר הרע. זה ענק! יש לי כלים. יש לי ממש ניסיון קרבי. אני לא מפחד ממנו! אני מולטי מיליונר. אצל אדם גדול: אש וברקים.