יום חמישי, ד'עת בשבט! ד'ביקות בשבט! ד'בש, ד'לישס, ד'ולצ'ה בשבט! שבוע שלישי לשובבים!

בס"ד

הביטוי 'ברוך כבוד ה' ממקומו', מופיע בסידור בתפילת שחרית בתשובה לשאלת המלאכים 'איה מקום כבודו להעריצו'. וזה אומר (לדעתי) שאנו עדיין בגלות, וכבוד השכינה גם הוא בגלות ולכן עיקר מקומו אינו ידוע למלאכים. כי מקום כבודו יתברך אמור היה להיות גלוי ומאיר, שוכן כבוד בארצנו (בקרבנו) – בוקע מבית המקדש! מאיר באהבה ויראה נפלאים בלבבות ישראל ואורו קורן מפנינו, מעינינו, וכל הרואה נרתע ואומר: 'אלה זרע אשר ברך השם'. וכך, אכן, היה זמן רב שהכבוד הזה, הנחשק, המהבהב בתענוגים, היה מתגלה בבית המקדש בשמחה כזו שהמלאכים (ואפילו הגבוהים ביותר) לא היו מסוגלים להכיל אותו ממש אלא רק לקבל איזו הרגשה עצומה ששם בירושלים זה קורה… שם סוד!

אבל היום הם אומרים 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. כלומר, עיקר כבודו מבורך באיזה שהוא מקום שיהיה, אי שם בעליונים הכמוסים, הנעלמים, ולא בתחתונים אשר אליהם עצמותו יתב' מתגעגעת באופן כל כך נפלא, והצער מי ישער…

כי השמות שלנו, שמות בני ישראל, באו מצרימה, כלומר, החיות והייעוד הבלעדיים של כל אחד מאתנו, ירדו אל הטומאה, אל העצבות, אל גסות הכפירה והתאוות של מיצרי העולם הזה ומתבוססים שם. הדעת השפלה של אומות העולם הרואה כל דבר כטבע, ומייחסת כל דבר אל המיתוס הפיזיקלי, ביוכימי, דבקה בנו וכל כולנו שבויים בה ונאנקים במסתרים… והעבודה הזו כבדה מנשוא. אך התורה, חבל ההצלה המושך את העולם מן התהומות, מספרת בפרשיות אלו שכך ממש מתחילה הגאולה, והשם המפורש, שם ההוויה העולה על כל רעיון, עומד להתגלות שבעתיים בתעצומות ההפלאה, והגואל שומע כבר את פעימות הלב הקוראות אליו…