יום שלישי – י'ושיע ד'לים בסיוון. המשך שבוע טוב לכולנו!

בס"ד

י'ישוב ד'עת בסיוון

את הכלים להפוך את היום הזה ליהלום הרי יש לי:

יש לי חושים שהשם בחר בהם, ויש לי 'דעת של הר סיני', כלומר, של אחד שצפה בעליית המסך וקריעת הרקיעים ובאוזניו שמע 'אנכי השם אלוקיך' – 'אני נוכח, אני כאן! אני הוא המפיק והבמאי של כל מה שתוקע אותך כרגע, על מנת להוציאך ממצרים היום! על מנת שתכיר ותדע היום: שאני השם! שהארץ שלי! שאני השם בקרב הארץ! שאין כמוני בכל הארץ! שאני מפלה בין ישראל לעמים!

רק אנא, תתחיל אתה, עשה איזו התעוררות, צעק אלי באמת, תאמין… השמיעני את קולך, הראני את מראך…

שימו לב, בקיץ יש המונים המבקרים במוזיאון המדע בירושלים. יש כמה שבועות, בימי החופש הגדול, שזה בחינם (לפחות כך זה היה פעם). לפני שנים הייתי אומר לתלמידי הישיבה הקטנה שהיתה לנו שאנו, הדתיים, אנו המדענים הגדולים באמת. פסגת המדע שלנו, זו היכולת להפוך מצב רוח סתמי למצב רוח שמח! יש! היא תהילתנו! היכולת והחתירה להגיע למצב שבו מה שאמור לשמח אותי אכן ישמח אותי! מצאנו דרכים להביא לכך שמה שניתן לי כמתנת אהבים, ירושה מתוקה מאבותינו, אכן יהפוך למקור של עונג ואושר עבורי (ולא להיפך, חלילה. איזה שיגעון זה?!). הטכניון שלנו, 'המרכז לתעשיות עתירות מדע וטכנולוגיות מתקדמות' שלנו, הן כל הפעולות, המנהגים, אורחות החיים והתחבולות שאנו עושים על מנת לחוש (מלא הלב) את קירבת השם. מה טוב חלקנו, מה נפלאה, נפלאה, נפלאה ירושתנו. אנחנו לגמרי לא פריירים.

ובקיצור, 

שלא יעבור אף יום סתם כך, חס ושלום, חס וחלילה, חס ואלף חלילים! שיום ועוד יום ישיבו אותנו אל מרגלות הר סיני, איזו חתונה זו היתה… אנא, אנא, אנא. אנחנו לא בורחים מבית הספר, אנחנו לא מאלה. נכון, כבר אומרים תחנון, אבל הקולות עדיין באוויר… אנחנו לא ממהרים לשכוח… בעצם לעולם לא!