יום הששי, הנה ניצב! (כאילו) עלה מאליו! מה באמת יודעים עליו? עניין המרגלים, שלח לך

בס"ד

לאור הפיקשושים של עם ישראל (בפרשת 'בהעלותך') אנו רוצים לברר לעצמנו מה הסיכויים של האדם לטפס ולהיות כרצון השם? עד כמה הוא מסוגל להחזיק ראש ולזכור שהוא שליח כאן? והדברים האלה כבר שייכים לפרשת 'שלח'…

ובכן, המרגלים האלה, הרי היה בהם משהו, נכון? מסתבר שהרבה יותר ממשהו. אנשים שזכו להיות ראשי אלפי ישראל וגם היו תלמידים של משה רבנו, איך טעו טעות שכזו? היו מאוכלי המן – אוכלי מאכלות  מלאכיים כאלה, מוקפים בענני כבוד, כלומר, כל השנה הרגשה כמו בסוכה (אצלנו הסוכה זה רק זכר לענני הכבוד). וגם המשכן בתוכם ומשה רבנו בתוכם… נו, מה זה צריך להיות?

אם הם גמרו ככה מה הסיכויים שלנו?

עונה אחד מגדולי הדורות תשובה (שכבר הפכה מוכרת): הם ידעו שבארץ ישראל כבר לא תהיה ההנהגה הנ"ל של המדבר. כי 'ארץ ישראל' זה להיות 'ישראל בתוך הארץ דווקא'. לעבוד את האדמה, לגדל פלפל חריף ובצלים, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ללמוד פרקי אבות, לומר קצת תהלים בשבת, כמה שיוצא… אז הם אמרו, טוב, לא רוצים דבר כזה, לא רוצים הנהגה כזו… רוצים שיימשך שפע גדול ישר מן השמיים. נכון שזה מחייב להיות בשיא כל הזמן, וברגע שאתה נופל אתה משלם ביוקר, אעפ"כ זו האמת, ומי שלא מסוגל – זבש"ו.

אם כך, שואל  אותו צדיק, מדוע נענשו כל כך? מה הפשע החמור? מגפה, נמלים, בכייה לדורות, חורבן העולם, למה?! מה קרה?! סך הכול רצו דרך אחרת בחסידות, רצו להיות אנשים רוחניים יותר?!

אלא, על פי המדרש, כאשר בא הקב"ה לברוא את האדם המלאכים התנגדו. הם טענו: הוא עתיד לחטוא! אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא! הוא יצור ששוכח, הוא נופל, אתה, רבש"ע, לא צריך את זה! מידת האמת באה לפני הקב"ה ואמרה הוא מלא שקרים! והקב"ה השליך אותה ארצה. השליך ארצה את האמת כאשר היא אינה אמתית. כי האמת של ההגיון והאמת באמת הם שני דברים אחרים. האמת הפשוטה אומרת שהאדם הוא יצור בעייתי סדרתי. נקודה. השלימות הראוייה היא שהאדם יהיה צדיק וקדוש, אחד שמקבל צ'ק שמן מן השמים כל יום… זו האמת שהשכל מבין טוב וגם המלאכים מבינים היטב. הם עצמם עובדים את השם במדריגה הזו. כלומר, במדרגת השלימות שאותה הם משיגים. אבל יש את האמת באמת – האמת שידועה אך ורק לקב"ה, היודע למה ברא את האדם…

רק הוא יודע למה עובר עלי כל מה שעובר. רק הוא יודע למה הוא צריך אותי באמת. למה הדברים הנוראים האלה: שבירת הכלים, ניצוצות נידחים, גלגולים, חלקי קדושה שאף אחד לא יכול לרדת אליהם עד שנבראה נשמה שיורדת לתוך גוף וכך היא יכולה לרדת למקומות רחוקים, מדכדכים, בוערים באש זרה אפילו… רק הוא יודע למה הוא הקדים בריאת י"ג מידות הרחמים לבריאת העולם: חנון ורחום, ארך אפיים, כי האדם הזה נופל כל כך וזקוק לרחמים רבים כל כך…

אם כן, מה ראית לברוא את כל זה, מלכי? למה בראת אותי, אבי? אלא זו האמת הגמורה שהי"ת רוצה שהאדם יעלה וירד. ואנו לא מבינים את זה! לא יודעים למה. וודאי שיהי רצון, הלוואי, שלא ירד יותר מדי, רק בגבול השולחן ערוך, לא יותר… אבל… ככה זה… לפעמים המוח מאיר לך לפעמים לא… לפעמים בוערת בלבך אהבת השם ולפעמים לא. ואפילו אז, כאשר אתה בתוך התאריך הלועזי, הזבל התקשורתי, המהומה הדיגיטלית, עדיין עליך לעשות מה שאתה יכול. למד קצת, מצווה פה, צדקה פה… ותהיה שמח!! מה איכפת לך שאתה לא מרגיש? לא 'באמת' שמח? תגיד שאתה כן שמח, שרק נדמה לך שלא. שרק נדמה לך שאתה שדוד עד עפר דק, נדמה לך שהיית רוצה להיבלע באדמה מרוב גועל נפש… אז קרה מה שקרה, סוף כל סוף הכל יתוקן, יפול לך האסימון… וכי הפסדת הכל?! לא! אתה מרוויח גם ככה! יש יום כיפור, ואתה באמת רוצה… זכור את העולם הבא באופן פשוט.

זו האמת שהי"ת יודע והמלאכים לא יודעים. והם לא מסוגלים לקבל את זה. היא לא נתפשת להם ב'שכל' המלאכי שלהם.

ואם יבוא משהו ויאמר: אני נשאר עם האמת הפשוטה, המתבקשת לשכל (לכן הוא תמיד קריר ומריר), לא רוצה את האמת הנעלמת, אני רוצה תמיד לחיות כמו שהאמת הספונטנית אומרת! לא יכול להשלים עם האמת ה"אמתית", היא מקוממת אותי, היא מוזרה! האמת הפשוטה, המתבקשת, היא שה'צדק' נותן שהייתי צריך להיות כבר מסודר בעבודת השם, מסודר בפרנסה, מסודר בכול דבר. מסודר! ולמה לא הולך לי? ולמה יש לי בעיות כאלה? למה השני זוכה למאור פנים כזה או לילדים כאלה או לקלף כזה נוח בחיים? ולמה משיח לא בא? ולמה עדיין העולם מסוכן ליהודים? למה אני לא מסוגל לשלוט בעצמי ולהתעלות ממש…

היי, היי, תרגע! אתה לא מבין את כל האמת! אתה, אני, לא משיגים עדיין את האמת הפלאית שמקיימת את המערכת כולה. האמת באמת: שמוכרחים לרדת שוב ושוב! לרדת ולעלות… שנדחפים אל מצבים על מנת לתקן… שאתה מן שיפוצניק למשימות לא פשוטות.

לא!! אני לא יכול עם האמת האמתית הזו. אני נופל לרוח נכאה שאני לא יכול לצאת ממנה. קשה לי לזכור את העולם הבא בפשטות. לזכור ששלחו אותי. לזכור מי ומה אני… לזכור שהשלימות של האדם זו קדושת ארץ ישראל! כלומר, להיות במקום שהארציות עצמה היא קצת רוחנית, היא מן רוחנית כזו, והיא מקדשת את האדם. בחו"ל יש ארציות כבידה, כפרת עוונות, אבל כאן הארץ היא טובה, ואומר הרמב"ן: טובה לעבודת השם. כי אין תחושת מגושמות כל כך כאן. אלה שרוצים עולם הזה ירגישו שלא בנוח כאן, הם יתגעגעו כל הזמן לחו"ל. ובתוך הארציות הארצישראלית האדם ירד ויעלה, זו עיקר השלמות! משה רבנו ידע את זה, לכן התפלל על המרגלים.

האדם עושה את חלקו כאן ומשלים את הבריאה על ידי שיורד ועולה ואינו בועט ומתריס… וצריך שיהיה בשמחה תמיד אף על פי שיש לו ירידות. שימסור נפש לזכור את זה! ימסור נפש לחפש בעצמו נקודות טובות ויפחד פחד גדול פן תחלש דעתו ויחליט, חלילה, ליפול שדוד ולומר 'אני לא יכול ללכת עם האמת האמתית הזאת'… אוי, גיוועלד! איזה עונש המרגלים האלה קיבלו! נפלו לעניין חשוך מרפא כזה… לכן מזהירים אותנו להיות בשמחה אזהרה אחר אזהרה! אשרינו מה טוב חלקנו, הנה אני שומר שבת… יחזק עצמו להיות בשמחה! כן, אבל יש לי רוח נכאה, ודאגות, ופיקפוקים… טוב, זה גם חלק של הסיפור, אתה לא צריך להיות כל הזמן בעלייה. אבל כאשר אתה יורד השתדל לא לעשות מזה עניין. אל תתמה ואל תקשה קושיות ואל תאבד גובה במהירות גבוהה מדי. מצד שני, כאשר אתה מזנק, כאשר אתה חי, כאשר אתה חובק גבהים, הינצל מן הגבהות שפושטת בך (בכל אדם) כאשר אתה נוגע בדברים מתוקים, מתנות שלא במדרגה שלך. שמור את הלב השבור…

זוהי דעת צדיקים, תלמידיו של משה רבנו בכל דור ודור.