יום רביעי, כ'פתור ו'פרח במנ"א! המשחקים הלב אולימפיים (המשך)

בס"ד

"המשחקים הלב-אולימפיים" (המשך)

…ביום ראשון נסענו שלמה ואני לחולון והיה יום נפלא סך הכול. צפינו גם בטלוויזיה בחגיגות סיום האולימפיאדה בבייג'ין: מהמם! מהמם! השמחה, תחושת הנעורים, האחווה, ההישגיות, צהלת חילוץ העצמות, רוח ההתנדבות של תושבי העיר (שהתקשורת טרחה להבליטה) – זה היה הכל כמעט יותר מדי… אבל כל כך היתה חסרה 'המטרייה האווירית' שמעל כל זה. כל כך היה מתבקש הקשר אל המקור הגנוז שממנו נובעים הכוחות. חסרה היתה ההודייה באופן קולח, טבעי, לבורא עולם שעשה עבורנו את החוויה העצומה הזו, ההתפעלות מההישגים, התחברות הלבבות הזו… ואמרתי לשלמה שצריך לנצל את המחזה הזה לטעום טעם של מעין השמחה והחגיגיות שילוו את מלך המשיח בבוא עידן האחווה של משפחות האדמה. יש להרחיב את הדמיון… אין ספק שהאדם נועד להתאחד עם שלל נגוהות האלוקות המאירים, תוססים מכישרונות, סביבו.

והעיקר, אמרתי לשלמה, הקב"ה לא קיפח אותנו! אנחנו מתעמלים במרומי החבלים של הרוח. אנחנו בני אלים, מעלים את החומר מתוך הגללים, גואלים את הרקמות מתוך מדבר הפחמימות, מגלים את הסודות בתוך היסודות… ואנו עושים זאת בכל הגילים. אמנם נלחמים כנפילים ונופלים כעלים אך מאמינים שבכך אנו מתעלים. קבלנו תרי"ג עצות לרומם את העולם מתוך הביצות, לגאול את הניצוצות הפזורים על פני החוצות… לנו הזרים עם כל שירת הגיבורים. יבוא יום ואנשים יצאו מדעתם מרוב הערצה וזרמי אהבה אלינו – כיצד גאלנו את רוח האדם ותקוותו, כיצד הנפנו את דגל גדולתו. כיצד דלינו אותו מתוך האומללות של כניעתו למלכות המדע האבודה, כניעותו לצרימת הטונים של נחילי האלקטרונים ולאימת סורגי ההורמונים… אנו יצורים גרנדיוזיים, אלא שקשה לצייר את המחשבה הזו כי סוגרים עליה להרגה מידי רגע.

אנו ראינו את הספורטאים ברגעי מתן שכרם. ראינו אותם בתום מאמץ מפרך, בתום משמעת נוקשה של כוח רצון ממוקד ואינספור רגעי מתח ותוחלת ממושכה. והנה, הגיע השיא של כל זה! הזריעה הניבה יבול והם זכו למה שזכו – להיות מוקד האהבה וההתרגשות הכלל אנושית. וזה נפלא בעליל.

אצלנו זה לא ככה. אצלנו ההשקעה והתחרויות נמשכות הרבה יותר זמן – היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. אנו כרגע בלב ההצגה, בלב המערכה, בעיצומי הקרבות והנסיונות: תהום אל תהום… יבוא גם זמנינו לקצור את פירות המסירות הזו! פירות ההתמדה והמאבק (ללא סכוי, לכאורה) כנגד החושים והמיית חולשות הגוף, כנגד שאון הטבע ושנאת הקודש המבעבעים… וכשם שהיו זיקוקים של גפרית ואחיזת עיניים של להטוטי אור מעל איצטדיון 'קן הציפור' בבייג'ין, כך, להבדיל, תהיה סוכת כבוד מעל ירושלים לעתיד לבוא – הנביא מבטיח את זה. וזה יהיה לעד באופן של הדר כבוד מלכות שמים עלי אדמות! ועל דפנות הסוכה הזו תהיינה תלויות, לעיני כל, המדליות שלנו!