בוקר טוב! עוד גוון בחשוון, לא פלוני אלמוני, אלא יום שני, י'ופי ט'ופי בחשוון!

בס"ד

העולם מלא פטפוטים, דמיונות של סרטים, ואנשים מפסידים המון פרטים, דווקא אלה היותר פשוטים, כגון, הבוקר הצלול המנצנץ בשמש הרכה… עיני האנשים, המנצנצות עם ברכה מתוקה… הצבעים הטריים של הבוקר… קשה להאמין שזה אותו בוקר של אתמול, שזה שידור חוזר. לא קונה! השמיים האלה נראים טריים, מהיום. וגם צבעי האדמה… יכולים להציל אותנו ממתקפת החימה, מעצבון המהומה… לעורר שוב את הנשמה… ברוכה הבאה את – הזוכה לתקומה!

קול ה' בכוח, קול ה' בהדר – גם הבוקר.

והיכן הוא? היכן ההדר? היכן מהדהד הקול? העולם צמא לשמוע את קול השם מתהלך בתוכו גם הבוקר! אכן, איך נאמר זאת, איך נביע את צערנו (וגם את תקוותנו), עד מה מביך להיות הנס הגדול עלי אדמות ולא להבין זאת. לחיות בצל הגדולה ולא לשים לב – כי אדם ביקר ולא יבין, נמשל כבהמות נדמו.

אלא, דע:

שכאשר האדם לוקח את העולם הזה, הקר, הקודר, הרדום, מקום ההסתרה ומביא ממנו מנחה לה', כלומר, עושה איזו מצווה עם לב מאמין, עם מעט יישוב דעת: נותן צדקה, מכבד אב ואם, מניח תפילין, מברך ברכת המזון, מהרהר במציאות ה', עוסק במחשבתו באיזה לימוד או באיזה חסד, אבל בשמחה, באמונה חיה – זה נקרא ייחוד. וכשיש ייחוד יש תולדות: ברכות והשפעות, מתנות והפתעות מגיעות… והללויה! הללויה – קול השם נשמע בהווייה! נשמע מדירתו בתחתונים.