בוקר טוב! יום השישי! עוד גוון בחשוון, יום עם אופי: י'ופי ט'ופי בחשוון!
בס"ד
העולם מלא פטפוטים, דמיונות של סרטים, אנשים מפסידים הרבה פרטים, דווקא אלה היותר פשוטים, כגון, הבוקר הצלול שהביאה השמש הרכה… עיני האנשים, המנצנצות בברכה מתוקה… הצבעים הטריים של הבוקר… קשה להאמין שזה אותו בוקר של אתמול. שידור חוזר. לא קונה! השמיים האלה נראים טריים מהיום. וגם צבעי האדמה… הם יכולים להציל אותנו ממתקפת החימה, מעצבון המהומה… לעורר שוב את הנשמה… ברוכה הבאה, הזוכה לתקומה!
קול ה' בכוח, קול ה' בהדר – גם הבוקר.
והיכן הוא? היכן ההדר? היכן מהדהד הקול? העולם צמא לשמוע את קול השם מתהלך לרוח היום גם הבוקר!
אכן, איך נאמר זאת, איך נביע את חולשת מצבנו (וגם את תקוותנו), איך נודה שכל כך מביך להיות הנס הגדול עלי אדמות ולא להבין זאת. לחיות בצל הגדולה ולא לשים לב – כי אדם ביקר ולא יבין, נמשל כבהמות נדמו.
אלא, דע:
שכאשר האדם לוקח את העולם הזה, הקריר, החתום, הרדום, מקום ההסתרה ומביא ממנו מנחה לה', כלומר, עושה איזו מצווה עם לב מאמין, עם מעט יישוב דעת: חושב טוב, מכבד אב ואם, מניח תפילין, מברך ברכת המזון, מהרהר במציאות ה', עוסק באיזה לימוד או באיזה חסד באמונה חיה – זה נקרא ייחוד. וכשיש ייחוד יש תולדות! ברכות והשפעות, מתנות והפתעות מגיעות… והללויה! הללויה – קול השם נשמע בהווייה! נשמע בדירתו בתחתונים.
