יודע כל לב אנושי, שכיף שיש יום חמישי! י'שיבה ב'חור בטבת!

בס"ד

זוכרים עוד את מעמד ההתגלות של יוסף אל אחיו? אנחנו זכינו להשתתף בשמחת ברית מילה בשבת האחרונה וכיבדוני לומר שם כמה מילים וניסיתי אז לקשר בין מעמד הברית לבין סיפור יוסף ואחיו. ואמרתי שיסוד ההשקפה שמתגלה בסיפור הזה הוא: כיצד רצונו הנסתר של הקב"ה יוצא אל הפועל מבלי שנדע כלל שאנו במעשינו – שעל ידי בחירה חופשית – מביאים להתגשמותו. כיצד תעלומת הנהגתו הנסתרת, הבלתי מנוצחת, של הקב"ה כופה אליה את כל המעשים, גם הרעים, וכל שכן הטובים, ומביאה לידי שלמות את רצונו יתברך בבריאת העולם. וזה כמובן מה שהתברר ליוסף במהלך שנות הניסיון הארוך והמפרך שלו במצרים, כיצד הכל הביא אל התגשמות החלומות שחלם בנוגע לאחיו, ואל ההצלה מן הרעב, וכיצד הכל, אם כן, יוביל לקיום הנבואה שנתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם'. ויוסף אומר בפירוש לאחים: אל תתעסקו עם הסיפור הזה יותר מדי, אל תנסו לעכל מה קרה… עכשיו, אחרי שהתחרטתם באמת, אל תטעו לקבל על עצמכם אחריות על הנפילה הנוראה שלכם מלפני 22 שנים, המעשה האכזר והמביש הזה, לחרוץ דינו של אח לחיי בהמה ומוות אטי של עבד במצרים, ואת דינו של אב זקן לצער בלתי נתפש, זה לא הייתם אתם! נדחפתם לכך! עד כמה שקשה לשכל האנושי ואפילו ללב האנושי להסכים לכך. אבל איכשהו זו האמת. היא מפורשת בפסוקים: " ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם…ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים…". ובפרשת 'ויחי' הוא אומר זאת באופן הכי ברור ומדהים – אומר את הדבר שאם לא היה נכתב אי אפשר היה לאומרו ואפילו להעלותו על הדעת – אומר, את החיזוק הגדול ביותר שאדם המחפש כוח לחזור בתשובה יכול היה לומר לעצמו על מנת להתאושש ולקום מנפילה (שהייתה יכולה לקבור אותו חי) אומר: "אתם חשבתם לרעה והאלוקים חשבה לטובה".

ועכשיו כל אחד שנפל, לא משנה איך, אבל באמת מאמין בהשם ומבקש אותו, יכול כבר לקום ולהתחיל שוב פעם: זה לא הייתי אני, זה היה האלוקים, והוא חשבה לטובה… מדהים! ביום הכיפורים מצפים מאתנו להתחשבן אחרת, אבל עכשיו קמים עם האמת הזו. גם היא אמת, אלא שברובד אחר!

ואמת זו, יש לדעת, יכולה להתקיים רק בחוויית האמונה – אמונה מוחלטת הפונה עורף לנראה בחוש האנושי ולמתבקש בהגיון הארצי. היוצא מזה הוא שאנחנו לא יודעים לעולם מה קורה כאן, וגם לא נתפוש זאת לגמרי עד יום עליית המסך שאז נראה בעליל כיצד היינו שליחים לגילוי מלכות השם עלי אדמות בכל מה שעשינו וחשבנו. אכן, כן, גם ברגעים ובמעשים המטונפים, השנואים, שלנו, כפרת עוונות, גם שם 'האלוקים חשבה לטובה'. זה היה מתוכנן. זה השתלב בתכנית של הקב"ה להביאנו אל הגאולה השלמה. ועד שתמלא הארץ דעה את השם לא נוכל להשיג זאת בהכרת אנוש, אבל באמונה אנו יכולים גם עכשיו לצפות בזה מרחוק… וזו, אחי גיבורי התהילה, אמת גואלת למי שבאמת רוצה להתקרב אל השם שוב למרות שקרה לו מה שקרה.

וזה קשור מאוד למצוות ברית המילה שבה השם יתברך כורת ברית עם תינוק חסר דעה בן שמונה ימים, ואנו שואלים מה כל זה בא ללמד? זה לא הגיוני. זה נראה מוזר. זה לא מתקבל על הדעת שבורא אינסוף נכנס בברית נצח עם תינוק שעדיין הוא בעיקר תערוכת חלבונים וכמה חושים אנושיים היוליים (כך זה נראה לעין), אז מה זה צריך להיות? אבל לאור האמור לעיל, בעניין אי-היכולת שלנו להבין את הנהגת השם, מה שקורה באמת ומה הערך האמתי של פעולותינו, אנו כולנו כתינוקות. כולנו כחסרי דעה ומשוללי הבנה לחלוטין! אין אנו שונים מהתינוק הזה שכואב את מעשה הברית ואינו מבין כלום. זה לא יאומן. יש כאן אמת עילאית, גנוזה מכוחות אנוש, שהופכת לגמרי את כל מה שנדמה לנו כמציאות, וזה, למעשה, אומר שאין ייאוש בנמצא כלל! אתה לא יודע! לכן, הדבק בדעתם של אלה שיודעים, בעיקר אותם שוכני עפר קדושים, שסיפרו ומספרים לך שאם אתה עדיין רוצה את השם אז תתחיל מחדש ותאמין שאיכשהו וודאי יתהפך לטוב! כל זה הוא חלק מתחושת ואמונת הייחוד שהנחילונו אבותינו, פלא ייחוד השם האינסופי המתגלה מבין החרכים בכל עת וזמן, וגלוי ומאיר יותר לבעלי מדרגה בינינו, ועתיד להתגלות ביחוד תפארת ומלכות לעיני כל ותמלא הארץ דעה את השם.

ביום הכיפורים נביט באותו עניין מהצד השני שלו, כיצד הרע הוא רע שאנו בראנו, ונאמין שדמעותינו ויום הכיפורים מוחקים אותו ממגילת חיינו כלא היה. הודו לשם.