יום ראשון ח"י בשבט. ולחיות זה להעיף מבט, אל השמים בפרט!

בס"ד

ושוב יום ראשון, וגם שבוע נולד, שוב הזמן לא עמד, החזיקו מעמד – הולך ומתקרב סוף המצעד.

גישושים ראשונים אל השמחה

(בשילוב דבריו של ידידי, זוהר ברנע):

כולם רוצים להיות שמחים. אז קודם כל הבה ננסה להגדיר שמחה (ניסיתם אי פעם לעשות את זה? האם אפשר להיות שמח גם בלי הגדרה? שאלה טובה). הרב נוח ווינגרג זצ"ל אומר ששמחה היא אותו תענוג סוחף המתעורר כאשר מתחוור לאדם, לבו מבין לפתע, שהוא לקראת משהו טוב. הוא שמע או ראה או קרא משהו המבשר לו שאיזה עתיד וורוד בדרך אליו, וזה ממלא אותו כבר עכשיו בהתרגשות דינמית מתוקה שנקראת – שמחה. יפה, נכון? הנה הבה נקרא את זה שוב (נראה אם אנו מסכימים).

על פי זה לנו, כיהודים, אין בעיה להיות שמחים ואפילו שמחים פורטה. מחכה לנו קריירה אגדית. המשחק מכור לטובתנו עוד מימי האבות והכל רק תלוי בהפנמה. כלומר, עד כמה אדם מפנים בלבו שאכן עצם היותו יהודי זו בשורה והצלחה מסחררת! אין מדובר כאן בגיחה רגעית מתוך העצבות (בעזרת בדיחה או צפייה במשהו משעשע וכדומה, שזה גם טוב, כמובן) אנחנו הולכים כאן על גדול. וזה תלוי במעט מאמץ של ריכוז והשבה אל הלב.

השמחה מזכייה פתאומית של המון כסף, למשל, חולפת מהר. כולנו חשים בזה… לאחר רגעי השמחה הראשונים (ואולי עוד כמה פרצי שמחה בודדים) לא נשארים ממנה עקבות. לעתים אפילו ההיפך. ויש עוד הרבה שמחות שהן יותר שקריות מכסף. כולנו יודעים.

כיצד, אבל, תתעורר בנו שמחת אמתית? כאשר מפנימים שאכן זכינו, הצלחנו (הידד, הידד!) לעשות נחת רוח לאחד היחיד שיצר אותי, אותי בדמותו, אדון החיים, שפע האושר האינסופי, השם יתברך! לא יאומן. נכון? ככל שמפנימים עד כמה השם גדול, אדיר ואהוב, כך תגדל השמחה של: 'וואו! למי זכינו לעשות נחת רוח, ומי ומה אנו בכלל'. ככל שמצטיירת גדולתו בלבנו – כיצד הוא ורק הוא ברא לבדו את המוסיקה, את החברים, את הנופים עוצרי הנשימה, את האהבה, את הילדים, את החכמה ומסירות הנפש, את האמת ואת הגעגועים הנפלאים אליה ועוד תענוגות נעלים ומיוחדים (והכל, הכל, מתנה!!) ככל שזה מתברר והולך כך גדלה השמחה להיות בקשר כזה אמתי אתו, הללויה. הדעת לא קולטת כמעט שאחד שהוא רם ונישא, מסתורי ונצחי, מעורר אימת הרוממות עזב, כביכול, את העליונים ובא לשכון בינינו ומצווה אותנו מכל הברואים לקיים שליחות מפוארת כזו – גילוי זיו הוד מלכותו יתברך. ושליחות זו היא (נוסף לסחרחורת של עצם תשומת הלב) תכלית ההנאה שלו! כלומר, יש כאן גם הצלחה נצחית, עבורנו! נו, כאשר חושבים על זה (ואפשר להתרגל לחשוב על זה) והאסימון נופל – השמחה גועשת ומערבלת את הלב במין עונג קונה שמיים וארץ.

והשמחה הזו בונה אותנו, ומנקה לנו את השכל ואת הדעת ואת הלב, כלומר, במקום התופעות השליליות של שמחת החולין היא מביאה לנו תופעות הכי נהדרות.

השמחה השקרית התפשטה מאוד בעולם, ולעומתה השמחה האמתית נדירה. הסטרא אחרא הצליחה להקטין מאוד בעינינו את המון ההצלחות שלנו בעשייה יהודית ובהרגשה יהודית בדור המסומם והאבל הזה. ובאמת, יהודי יכול להגיע למצב של שמחה כמו זו של מבקיעי השערים במונדיאל כמה פעמים ביום. ואם הוא חברמן אז הרבה פעמים ביום. ועל כל זה, השמחה הזו תהפוך לו גם לאנטנת ענק הקולטת רחמים וישועות…

בע"ה נמשיך לדבר על זה.