בוקר על עם עני, קח אותי אל מי שאני! כ"ז אייר!

בס"ד

אכלו ושתו בני התורה, צמרת עולם העסקים! אכלו ושתו, צמרת תפוחי הארנקים! אכלו ושתו וחזו את האלוקים!

האם אפשר לחזות את האלוקים?

כן! למשל, כל פעם שמודים לו באופן שמברכים אותו באחת הברכות הידועות, ועושים זאת בלב חי!

חזקיהו המלך, בספר ישעיהו, קורא לזה: 'לראות אלוקים בארצות החיים' (על פי הרד"ק). הבה נעצור רגע לחשוב על זה. אמתי, נכון? מי משתעשע עדיין בדמיונות ילדות לראות יותר מזה?! הן לא יראני האדם וחי…

אם כן ברכו אותו, למשל, על חלקנו וגורלנו הטוב שגם בימים אלה, בהם העולם נשאב אל תהומות הדמיון הדיגיטלי ואימת הדיכאון מסתמנת באופק, אנו עדיין חפצים להתחזק. האם זה מובן מאליו? וודאי שלא!

אז, הבה נבדוק: האם שפתותיכם במצבן הטבעי? מפושקות קלילות כלפי מעלה? האם עיניכם נוצצות בברק הטבעי שלהן? האם לבבכם במצבו הטבעי: 'טוב לב משתה תמיד'? האם השכל והמוח במצבם הערני, הצלול: 'טוב טעם ודעת למדני'? אשריכם!!

יום אחד זה, הבה נקנה לנו אותו לתמיד. לא ניתן לו להידרדר אל השעמום של רגעי ביניים חיוורים שבין אירוע חשוב  לאירוע מרגש אחר. יום א' בשבוע, סוג א' של אירוע, הוא פסגת החיים בינתיים, זכה בגביע שנות אלפיים. לא משנה איזה אסוציאציות יש לנו לגביו, חייבים לחבק אותו כיוון שהכול לרגליו, לסלק הצידה את הדמיונות ללא כיסוי ולחבק את העכשיו… להרגיש שחייו הם אינסופיים. כל השאר ספקולציות, סוג של הזייה. האם עדיין זוכרים למה כל בוקר מתעוררים? את מי מבקשים בשבוע בו אנו עוברים?

הנה, אנחנו עלולים להתבלבל: מסביב קוריוזים, אפיזודות, כוחות, רצונות, ידיעות לאין תכלית, אנו עלולים לשכוח שבאמת הכל אחד! אז, הנה, בא 'שיר של יום' ומזכיר לנו – 'היום יום אחד בשבת. בשבת דווקא!'

אכן, יום זה שלפנינו – הנו משתלשל מאחדות השבת. שם היה גנוז וכמוס. כל הריבוי שמסביב, המון רגעי החול עם שלל קווי המכחול הכל בכל היו כלולים בברכת השבת העצומה, האינסופית. הריבוי שסביבנו אינו ריבוי באמת, אלא הכל מתנוצץ, מקפץ, מתרוצץ, מתלכד, מתחלף, לוחש, רועש… קרני התחדשות של חיים מזנקות, נשברות, מרקדות בין שפע רסיסי מציאות שהיא אחת ועד מהרה נכללות שוב, מתאחדות שוב, מתמזגות אל השבת המתקרבת. אם כן מה משמעות כל הקרנבל הזה? המשמעות אחת היא: השם יתברך מתפאר בישראל! על זה מבשרים ומעידים כל הגוונים והקולות הגודשים את החושים עד שאפשר ממש לפצות את הפה רחב: לשורר ולנגן בגיטרות ובנבלים, ולהניע את כל הגלים.