פורים שמח!! איך לא! אנחנו בשמי השמים. ומחר טסה גם ירושלים!

בס"ד

למה "פורים"?

אם אנחנו כל כך רוצים לפרסם את הנס, וזה למעשה עיקר חג הפורים, אז מדוע נקרא החג 'פורים'? כלומר, 'גורלות'? (המגילה עצמה מפרשת את המילה 'פור' ואומרת: 'פור הוא הגורל'). השם הזה הוא היפך הגמור מנס. היפך הציפיות שלנו. מה קורה כאן? אנו באים לחגוג חג מדהים ממש, אז היכן זיכרון ההשגחה המופלאה שהיתה שם? כלומר, כיצד היא מתגלה בשם החג? היכן נזכר בשם החג זיכרון התשובה מאהבה שהם עשו בעקבות הנס? כלום!! השם 'פורים' מספר דווקא על מקריות, על גורלות ועל מזל! מה ההגיון כאן? והמגילה עצמה היא זו שקוראת לימים האלה 'ימי הפורים'. היא מדגישה שזה השם שבחרו אסתר ומרדכי וכל זקני הדור עבור החג הזה. מדוע? ואפילו בלשון פרסית! ולא: 'גורלות' (בעברית). למה?

אלא שבאמת ההצלה באה, למתבונן השטחי, כתוצאה של צירופי מקרים ברי מזל, לא יותר. היתה כאן שרשרת השתדלויות שהפכה מוצלחת במיוחד רק בזכות מקרים ונסיבות שבאו בעיתוי מסחרר, באופן שהקשר ביניהם אינו חד משמעי. מי שרוצה להתעקש יוכל לטעון שאין כאן שום נס! לא השגחה ולא חגיגה! רק מזל וקלף משגע, זה כל הסיפור!  זה תלוי, חברים, בבחירה החופשית של כל אחד מאתנו, זה תלוי בכנות ובתשוקה אל האמת המצויה בכל לב ולב. מי שאוהב: אמת, יודע לרחרח אותה, מחפש אותה, מוכן לכרוע ברך בפניה, לא יוכל שלא לראות תמונת פני אלוקים חיים מאירים במגילה הזו, מאירים מבעד הסיפור הזה באופן כל כך פשוט, כל כך גלוי. אדם אמתי ילך קסם אחר יד השם המנהיגה את התבל מאחורי קלעי המגילה. אבל מי שלבו עכור, נוהה אחר חמודות האדמה ושבוי בידי מידות קלוקלות יכחיש כל התגלות והתערבות אלוקית כאן. זה תלוי בבחירה החופשית!

הבחירה החופשית, יש לדעת, היא ממש כמו גורלות. היא חופשית באמת, היא תלוייה ומתנודדת על חוד סוד הבחירה (שהוא תעלומת האני הבוחר) ללא כל נטייה ואילוץ, ומוכנה להיות מוכרעת לכאן או לכאן ללא שום כוח אחר מעורב. במהלך חיינו אנו ניצבים פעם אחר פעם בפני הכרעות שתוצאותיהן אינן ידועות לנו מראש ממש כמו תוצאות גורל שיכול ליפול כך או כך באותה מידה…

הבה נתבונן בהבדל בין נסי יציאת מצרים לבין נס חג הפורים. בנסי יציאת מצרים יד השם היתה גלויה באופן מעתיק נשימה עד שגם מצרים ופרעה ידעו! אף על פי כן עם ישראל חוגג ומפזז בידיעה ברורה (ולפעמים גם יוצאים מהכלים מרוב שמחה) שאלו ואלו אותו דבר. הם שווים. בכל רמח ושסה הווייתנו אנו יודעים, מרגישים, שהם שווים!! אנו יודעים להריע לנס הפורים כאשר הוא נפרש לעינינו מתוך מחבואי המגילה (מלשון גילוי) ממש כפי שאנו מריעים לנסי יציאת מצרים! ולא רק אנחנו, אלא כל דור ודור מאז הדור של אסתר ומרדכי, חוזרים ומעידים שימי הפורים האלה לא יסופו ולא יתמו מזרעם של היהודים כי הם מרתקים ומקסימים באמתותם. ויותר מזה: אסתר טוענת (בפני חכמי הכנסת הגדולה, כך בגמרא) שגם הגויים כולם לא מתיימרים להכחיש את עוצם הנס. גם הם מודים שבסיפור הזה מתגלים חוטי תיאטרון הבובות המלכותי – מלכות שמים – כמו ביציאת מצרים.

לכן "גורלות", ודווקא בלשון פרסי: "פורים". לומר שאופי הנס היה כה מסתתר (כמו שם השם הנחבא לחלוטין בין שורות המגילה – מה שמבדיל בין המגילה לבין שאר כתבי הקודש) כה מלובש בלבושי העולם הנוכרי רווי מכל סוגי הדמיון, עד שההחלטה להכיר ולפרש נכון את מה שקרה היתה מעשה של בחירה חופשית אמתית! הם היו, הרי, מפוזרים בכל רחבי האמפריה – רסיס פה רסיס שם, עם שאינו מגובש, אין זכר לחיים המדיניים, הארץ האהובה חרבה כמו ארץ רפאים, הולכת ונשכחת, והיה נראה שהכל נגמר. אפשר היה לחשוב שהסיפור הזה של ארץ אבות, ירושלים ובית המקדש עבר וחלף. הוא וודאי היה סיפור יחיד במינו כל זמן שהוא נמשך אבל למרבה הכאב זה לא החזיק מעמד והיהדות והיהודים נעלמו… והנה, לא! הם בחרו פה אחד להכיר את מלכם בארמונות הגויים ובשווקים ובמיני פתשגן הכתב וזכו לשמחה של התרת הספיקות ולידת הזהות היהודית מחדש. כך זה נשאר לדורות, על רקע לבושים וווריאציות אינסופיות. כי אנו, אשרינו, מקבלים את הכוח מפורים כל שנה ושנה להכיר את חותם מלכותו יתברך בכל פינות החיים (וגם הנידחות ביותר) בלי למצמץ ובלי לתת לעמלק שום אשליה שאולי הפעם אנו נבוכים. אנו בוחרים בוודאות לראות את תיאטרון הבובות in action לנגד עינינו כרגע – פעולה שסופה (האחרון) הוא עליית המסך ונפילת הלבושים ויציאה אל ירח הדבש בבית המקדש השלישי, בשבועת אהבת נצח.