יום שלישי תן יד. איזו מתנה. אתה עוד מנה של אמונה. ז'וג י'ונים בניסן!

בס"ד

כל יום בניסן, ובעיקר במועד, מביא עמו התחדשות עצומה של חיים.

אז תתחדשו!

וגם תחייכו! אתם WINNERS !

אתם ואני בהחלט (עדיין) התכלית של כל ההתחדשות העצומה הזו. יודעים למה? כי כל אחד מאתנו הרי יודע באינטואיציה פשוטה שגם היום הוא עדיין עצמו, כלומר, מיוחד בתודעתו שלו עם אישיותו וזהותו הפרטית, לא השתנה, לא התחלף, נכון? וזה אומר שגם היום הוא אחד ללא חיקויים, פלא קיומי, עם מתנות בלעדיות שניתנו לו ישירות מאדון הכל, נכון? ואם כן, כל אחד מאתנו מהווה עדיין את אחת הפסגות של תערוכת החיים, אחד השיאים של 'תהליכי האדמה', נכון? תכלית "האבולוציה", יעני, אחת מהתנוססות החיים הכי מפותחת ומורכבת. לכן, בוודאי, כל אחד מאתנו מופיע בחזית אלבום החיים היום! חיינו המיוחדים לגמרי, שהם המדרגה הגבוהה ביותר של כל התהליכים, התחדשו היום! וזה אומר שוודאי רוצים בי ומשגיחים עלי בפרטי פרטות גם היום. רוצים שאני אמשיך להדהים את העולם. יש!

וכל זה נכון לגבי כל אחד מבני האדם, אבל יציאת מצרים מראה שבתוך מין האדם אנו (ישראל) התכלית!

והלוואי שנזכה לעוד הרבה ענווה ואמונה. כי החשק השמימי הזה אל יפי הנפש היקרה שלנו מתגלה, הוא והיא, דווקא כאשר אנו אוחזים במידת הסבלנות ומקבלים בשמחה את המרור והנסיונות שבאים עלינו. יודעים שמה שקורה הוא תפקידי. יודעים שדברים לא קורים באקראי בעולם הזה. וזה ג'וב נכבד ונעלה מאוד לקבל את האכזבות וסטירות הלחי לא כלגלוג של רולטה או התעללות עריצה, ח"ו, אלא ככפפה הקוראת אלי להרימה: לזכות לגלות עוד קומה של גדלות בנפשי, מה שאי אפשר בדרך אחרת.

ומה, באמת, מאחורי הניסיונות הכואבים האלה? ובכן כותב ידידי זוהר ברנע דברים פוקחי עיניים ומתירי ספקות. הקשיבו!

"השכינה נמצאת עכשיו בבית הסוהר, כגון בכלא עכו בזמן הבריטים. ואומרים המלאכים: 'יענקלה, אתה נבחרת להיות בראש הכוח המוביל. אתה פורץ עכשיו לבית הסוהר ומוציא את השכינה!'. נו, איך לדעתכם אומרים לו את זה? ברמקול? לא! אלא, יענקלה עכשיו שבור לגמרי, שברו אותו, והוא מביט בעצמו ויודע את שברו… אבל אם היה חכם, כלומר, לו יישב את דעתו מעט, היה נזכר, היה מתחזק להאמין, שזה סימן עבורו שהוא צריך להוציא את השכינה מהגלות והיה מתגבר לצאת אל מצב רוח טוב, חיובי. כאשר אין האמת הזו חייה בלבו הוא אומר: 'אני לא רוצה את הכאב הזה, ההטרדה הזו! עזבו אותי בשקט. לא רוצה להיות בסיירת. לא רוצה להיות בכוח הפורץ. לא אוהב תפקידים כאלה, זה רק מדכא אותי יותר! רוצה להיות בנוח, שהכול ילך חלק בלי אילוצים וכוח, בקיצור, רוצה להיות אפרוח… והבעל דבר מיד מקטרג ואומר: 'הוא לא עומד בניסיון!', ומתחילות לבוא עליו סטירות לחי יותר כואבות מאשר קודם…

לכן אדם צריך להתעורר כל רגע ורגע ולומר, 'כל מאורעותיי הם לטובתי. אין סתם! כל הייסורים באים רק לעורר אותי למשהו עצום… העסק שלי בנוף החיים הוא ההתמודדות הזו. אני לא נבראתי אחד ממלאכי מעלה המנגנים בקולם ומהללים עשרים וארבע שעות ולומדים ללא הפסק… הקב"ה לא מצפה לזה מממני. הפוך! הקב"ה הניח אותי דווקא בתוך עולם מלא טרדות ועוד טרדות… אדם בלי מניעות לא עושה נחת רוח לה' במעשיו הטובים, ואילו אחד בעל מניעות עושה נחת רוח עצומה בכל התחזקות! לכן, בלי כעס, למען ה', בלי כעס! לא על השם ולא על עצמך. רק היכנס אל השמחה ונסה לעמוד בניסיון. זו עיקר הצלחתך עלי אדמות! וואו! אחר כך תנסה ליישב מעט את דעתך ולמד מעט…

ואז הכל עובר. הכל מתהפך. הירידה הופכת לעליה. השכינה קמה מעפר, עם ישראל – עלתה ורמה קרנו. לו ידעת כיצד כל זה קורה היית מתעופף מרוב שמחה.

זוהר ברנע

מועדים לשמחה!