ב' בחשוון: ב'לגן בחשוון, או ב'ונוס בחשוון! up to you. פרקי מבול א'.

בס"ד

הבל הבלים אמר קוהלת…אין חדש תחת השמש…

אבל זה רק תחת השמש, כלומר, תחת המיקרוסקופ, תחת החדשות, תחת ספרי הבישול – בתוך המבול!

מה שאין כן בחיים של מבט קרוב מול מבט, חיוך מול חיוך, לב פועם מול לב פועם, כאן אין מבול ולא היה, ולא הכל הבל, אלא – יש משהו!

פרקי מבול! (א)

גלי הדאגות בלב (הלחישות בדממה של: 'מה יהיה?, מה יהיה?'), סופות הספיקות המבלבלות את הנפש, נחשולי טרדות-הפרנסה המטביעים את הרוח – כול אלה זה המבול! מבול עובר עלינו. ואנו מטלטלים בעוצמה בין הגלים. בין אם זה נסיון של מצוקה בגשמיות או נפילה ברוחניות… אנו עולים ויורדים תהומות. את המצב הזה אפשר לשנות עם דעת ואמונה. כאשר זוכרים: נתנו לי שליחות כאן! הרי בעבורי, בעבור ישראל, נברא העולם. הנה אני. שלחו אותי לכאן! איזה קשר, למען השם, יש לזה עם: טוב לי, או לא טוב לי, קשה לי, מפריע לי, מפחיד אותי… אני, הרי, משנה את הבריאה! מכניס דעת וקדושה בעולם. כך הרגשתי ועל זה התפללתי בימים נוראים, על זה שמחתי עם ארבעת המינים תחת הסכך, שמחתי וידעתי שאני מבורך…

אכן, חייב האדם בעוה"ז לרדת ליסוד העפר: העצלות, הדאגנות, העצבות. אל יסוד המים: התענוגות (תאוות) למיניהם, וכן אל יסוד הרוח: הפטפוט, הלהג האינסופי, והאש – הכעס והגאווה. ולהתבוסס שם. ובאמת, ברגע שאדם אינו דבוק בתורה, כל המידות הרעות האלה תוססות בקרבו. זו מציאותו. הוא עשוי מארבע היסודות וכל הרע שבהם מתקבץ אליו לשם תיקון. הוא הברייה שתתקן אותם. ולמעשה אין דבר אחר שקורה כאן, אין עלילה אחרת המתחוללת תחת הזמן. נותנים רשות לכל שברון נפש להתגרות בנו כדי שנתקן אותו, ולרוב אנו מתבלבלים וצוללים אל העולם, אל יום חדש, דרך בלבול… ברגע שאדם אינו פועל להמתיק את הרע שבקרבו, כלומר, להתחזק באמונה, בלימוד, בהרחבת הדעת אז מיד עולה המבול והאדם טובע בבעיות, בטרדות ובדאגות…

אבל יש תיבה! ויש צדיקים שמלמדים אותך כיצד להתענג ולהמליך את נשמתך בשעת הלימוד, לחיות את הברכה שברכת, לשמוח בערב הממשמש ובא והבוקר העולה אחריו, לדעת את אושרך, ילד שעשועים… יש היכן להיחבא, יש ציור חי בו הקדושה מצויה, מנוחה שאליה אפשר להיכנס. אפשר להתהלך גם בקור הגדול אם יש צעיף עבה סביב האזניים ומעיל כבד עם כובע חסין קור ונעלים חמות ואטומות… יש את המורים הגדולים שמורים לנו כיצד להנצל מן המבול. אך כאן הרבה פעמים מתעוררת בעיה: 'אצלי זה לא ככה, חבל על כל הדיבורים…' וכבר אתה נהיה חבר ב'מועדון המבול'. אתה מפנה עורף לאור שמהבהב אליך ואומר: 'דע מי אתה! דע מה פועלת נפשך, דיבורך, שמחתך, ברכותיך… כיצד הלימוד שלך הוא פלא של כוח, כיצד אתה מפעל עצום…'

סוף התיקון: אני לא נופל בדעתי! בכל יום אני מתייגע לצאת מהעצלות, לצאת מהמתח, אפילו לכמה דקות. כן, אפילו כמה דקות, יוצא מהייאוש, יוצא מהדמיון (הסופני) אל חדוות היהדות, אל התחזקות נושאת טעם ודעת, ואני יודע שזה פלא. זו גאולה ממש. אני עוסק בתיקון שם הוויה! – תיקון הדאגנות והייאוש שלי. אני חותר להיכנס אל התיבה: להאנח זמן מסויים עם דיבורי אמת על עניי, והשאר להיות בשמחה. עושה שמיניות להיות בשמחה. לא פרייר. אחרת: קר בחוץ. נורא וסוער בחוץ. אני מסתופף אצל דעת הצדיקים ולא מתרחק. אני וודאי לא שלם, רחוק מהשלימות, אבל יש לי רב, זה הג'וב שלו! הוא יביא אותי אל השלמות…