לקראת שנה אזרחית חדשה

יש לנו שנה אזרחית חדשה. לא כל כך נוגע לנו, נכון? אעפ"כ הבה נתפוש טרמפ על זה. נתפוש טרמפ על זה שיש הרבה שמתגעגעים היום למשהו, מתעוררים לקוות לאיזה שנוי לטוב, לאיזו בשורה שתגאל את חייהם מן האבסורד. נתפוש טרמפ על זה שכמה לבבות מתעוררים היום להזכר בכמה חלומות וציפיות שנשכחו…

נתפוש טרמפ על זה שאנשים לא מעט מתקבצים יחד באחד הלילות לחלוק איזו שאיפה למשמעות, להתחדשות, שלא כל כך ברורה להם, לגעגועים שעדיין קיימים במסתרים לאיזו חוויה, תחושה שקשורה לנצח, שקשורה לעמקי לבבם הם, שפעם ידעו שהיא אמתית, שפעם נשבעו לה אמונים שלא ישכחוה… געגועים נואשים שמדי פעם עדיין מפרפרים אצלם בחזה אל משהו אמתי…

כל כך מהר השתנה העולם בשנים האחרונות, כל כך הרבה דברים שהיו תוויי יום יום מוכרים, נוסכי ביטחון, חלק מהביתיות של נוף החיים, נעלמו… ואין מי ואין מה שיתפוש את מקומם. עוד חלל פנוי בפסיפס של הזהות נפער ואין באמת מי שיודע לאן הדרכים מובילות ומי הוא היצור אשר עתיד לילך בהן, האם יגיע אי פעם לאן-שהוא, ואולי יהיה זה מן יצור אחר לגמרי…

וגם אנו עצמנו בוודאי לא במיטבנו, אין לנו את הלוקסוס להחמיץ את ההזדמנות להתרגש! נתפוש, אם כן, טרמפ על פרפורי ההתעוררות האלה שיש לרבים מסביבנו ולעוד המונים כמותם ברחבי הכוכב, הבהובי תחייה נדירים של עוז וכח לקוות, לאחל, לייחל, אפילו ממש לשמוח… הבה נתחבר אליהם בדרכנו אנו. הם לא יודעים דרך אחרת חוץ מלהרים כוסית ולנסות לשכוח איכשהו אודות הכלוב של ההווה. אנו יודעים! הרבה מאתנו היו כמותם פעם, והנה, זכינו… רוצים לזכות שוב! 

אז, לחיים! לחיים! הם בשלהם ואנחנו בשלנו, מבחוץ זה נראה דומה, אבל מבפנים זה המבדיל בין קודש לחול.