
חורף, חשוך, קר, הימים קצרים, ימי חול טרודים, אנשים מכורבלים, רוחות ערות, לפעמים גשם סוער, והנה... מה זה? נר? אור? מה האור זה? זה נר של קודש. למה קודש? כי אסור ליהנות מאורו רק לראותו בלבד... רגע, מה אני שומע? קולות של הלל? הלל בתוך ימות החול? מה... חג עכשוו?! כן! טוב, מה החג הזה?

"הטבע לא רק מדהים יותר מכפי שאנו משערים, כי אם מדהים יותר מכפי שאנו מסוגלים לשער בדמיוננו".

מה היה זה שנתן ליהודים את הרצון היוצא דופן שלהם להחזיק מעמד?
נראה שיש רק תשובה אחת: החוויה הדתית היחידה במינה שלהם.

מצד אחד אנו יודעים שאנו מעדיפים להיות מאושרים יותר מעשירים, ומצד שני ישנה כאן אי בהירות גדולה: אנו יודעים היטב מהו הכסף, אך, מהו האושר?

פעם התקשר אלי מאזין, מיד כתום שידור בו דברתי על שמחה, ואמר לי בקצרה: 'אתה יודע למה אני לא דואג?' לא, אמרתי. למה? 'כי זה לא עוזר!', אמר, וטרק טריקת ניצחון.
תכלס, או שאנחנו מאושרים או שאנחנו במועדון הלבבות השבורים