יום רביעי, חדש ולא ישן, למקבלי התורה בשושן! י"ט אדר: אנחנו ב י'דיים ט'ובות!

בס"ד

כל עניינו של המן (התלוי ועומד) ורוח עמלק, זה לגרום לך לחשוב שאתה חסר ערך, ממש כלום!

ולכן כל כך חשוב לצאת מן הדימוי העלוב שיש לי אודות עצמי שאני פגום, דוחה ולא עומד בקריטריונים. להתנער מרגשות האשמה ותחושת המגושמות הנפרזת שאני חש כלפי עצמי. להביט ולראות כמה טוב יש בכל אחד ואחד מסביבי, ואני לא שונה! אני זכאי! אני קניון תוסס של עבודת השם! וכי החיוך שלי זה כלום? וכי תפילת שחרית שלי, עם כל האמנים והקדישים שאני עונה בה היא הבל? וכי ביתי, עם כל ספרי הקודש שבו והמזוזות שבכל הפתחים והברכות שמהדהדות בו והצניעות שבו, הכל הבל? וכי כך נראים כל הבתים בעולם?

לא! אסור לי להיתפש לנטייה של זלזול באוצרות האלה רק בגלל שיש המון מהם ותיבת האוצרות עולה על גדותיה (יתברך שמו), אני עובר עליהם אחד אחד כמו על אוסף בולים יקר… אנו מתעסקים כאן עם דברים יקרי ערך מאוד, מופלגים ונדירים (למרות שאצלנו הם מאוד מצויים) וכל תענוג שלנו בהם מרבה את התענוג בבריאה. והקב"ה מקשיב ונמלא חסד ושעשוע למראה שמחתנו שאנו לא עניים. אמנם, דוגרי, חשבנו כך אך טעינו טעות מצערת, מתברר שאנו בזכות גדולה בבנק הנצח.

ועם אוצרות כאלה, שנחשפו סוף סוף במלא יופיים לאחר שביערנו את עמלק, אפשר להתקדם אל יום ההולדת של מעגל השנה היהודית – הנה האביב והפסח כבר באויר! היציאה ממצרים שלי, ושל כל אדם בעולם, הולכת וצוברת ממדים, הולכת ומתקרבת, ואין שכרון כשכרון החירות – אנשים נולדו להיות חפשיים! לפחות אנחנו. באמת אין יגון כיגון העבדות ואין חדווה כחדוות היציאה אל החירות – אל החופש לדעת, לגדול, להשתנות, לזכות להשגחה שלמעלה מההגבלות, לחוות שאני גם נשמה ולא רק גוף, ואולי יותר נשמה מאשר גוף, סולם שרגליו בארץ וראשו מביט בענני הכבוד. איזו מתיקות! איזו סחרחורת! אני מקבל חירות להיות גומל טוב עם אחרים, ואפילו עם רבים, להיות נכלל בנצח שמביט כאן מן המחבואים…

יציאת מצרים המתוארת אצלנו בספר שמות והמתורגמת לחווייה אדירה סביב שולחן הסדר, חרוטה בנשמתנו באצבע אלוקים. מי ידמה לנו ומי ישווה לנו. הנה, זה עומד לקרות שוב והפעם באנרגיות מתחדשות ובגבורה יותר נעלה – הכלא יתפוצץ שוב ביד חזקה והעבדים המסוחררים יצאו אל הר סיני. אל שיר חדש. כמו שנברך בע"ה בליל הסדר הבא עלינו לטובה, 'ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו'. שימו לב ללשון הכפולה: על גאולתנו – זו גאולת הגוף מעינויי השעבוד למיניהם, ועל פדות נפשנו – זו גאולת הנפש מזוהמת טומאת המצרים. חירות שלמה! נו, מי מאתנו כבר נושם את האושר של אותו אחד הנאנק בכבלים אבל המרחרח את החירות המתקרבת? יהי רצון שנאחז בחזקה בזרוע הנטויה אלינו לישועה להוליכנו אל אל סוד הווייתנו.