יום שלישי, הפח נשמה בעפר גושי! ב' אלול. שיביא לנו ב'רכה, ב'יטחון וב'שורות טובות. אמן.

בס"ד

והיום, עוד מערכה, על כיסא המלוכה!

ומי ימלוך היום? צור הלב, טוהר הרעיון – או הפחדים, ילידי הדמיון?

את מי נשמע? את הנשמה? או את מהומת גויי האדמה? אחרי מי נלך ? אחר מהומת השיכורים – או אחר ספר הספרים?

ובכן, לגבי השבת נאמר:

'וכבדתו מעשות דרכיך…' פסוק ידוע מהנביא. ופירושו: אם אתה מבקש להוסיף כבוד לשבת – חדל מעשות כהרגלך! כלומר, כבוד השבת תלוי בכך שתצליח לשנות את דרכך. נו, מהי אותה הדרך שעליך לשנות?

אומרים החסידים שדרכנו הרגילה, ברירת המחדל שלנו, היא להתייאש צ'יק צ'ק! אם משהו לא מסתדר לנו אנו מהר מתערערים, מרימים ידיים, חדלים לעשות את מה שעדיין אפשר לעשות. אם יש איזה נסיון לא צפוי (ותמיד יש) אנו מיד נכנסים לחלישות הדעת, לטינה ולתבערה… אבל, כבוד ה' יגדל מאוד היום אם לא נלך בדרכנו זו! אם נעשה מאמץ להגמל מן ההרגל הזה. אם נתגבר להיכנס אל מצב רוח של אחד שאוסף יהלומים, וגם יודע שיש הרבה מהם בסביבה רק צריך להתגבר כדי לאסוף אותם, אבל מדובר ביהלומים וודאי! לכן הוא לא בבלבול אלא אוזר מתניו ומשנן: 'הכל לטובה' ואוסף… ועוד פעם: 'הכל לטובה' ואוסף…

הוא נזכר, הוא משנן ומבטיח לעצמו: אם לא הולך עכשיו, ילך מחר. כואב היום? זה יעבור! וגם יהיה עוד משהו להודות עליו… וזה שיש למי להודות, זה כיף גדול. ואולי הכי גדול. כמו שאנו אומרים 'מודים אנחנו לך על שאנו מודים לך'. ואני – אוסף יהלומים אני! אני לא איזה צועני נווד… אני כוכב נולד! אני הברווזון המכוער, שהבין שהוא תפארת הנהר.

כך חושב אדם נורמלי. כך מרגיש יהודי! אתה עובד את השם? זה הדבר הכי נפלא עלי אדמות! אתה מקיים מצוות? זה באמת זה! זה הפסגה! כל השאר, יסתדר! אבל… אבל… מי ערב שיסתדר? מי ערב שמצב הרוח ישורר? מי ערב שהמלחמה תיגמר?

השמים והארץ ערבים! 'האזינו השמים…ותשמע הארץ…יערוף כמטר לקחי, תיזל כטל אמרתי'. משה רבנו נתן לנו ערבים אדירים, זוכרים? האזינו השמיים ושמעי הארץ! היו עדים בדבר שאני מבטיח להם, שאני מודיע להם, שהתורה הזו שנתתי להם היא כמו טל ומטר! היא תצמיח אותם. היא תגביה אותם אל מדליות, אל חיוכים ובשורות, היא תשלוף אותם מסירחון האדמה… ובכן, הם המה הערבים שלנו (וגם העדים, כמובן), הנה הנם מעלינו ומתחתינו: ענקים, מרהיבים, האם אנו מקשיבים להם? כשם שאנו קיימים (ולו לזמן מועט) הנה המה קיימים כנגדנו ומגידים עדותם! אנו, היהודים, היחידים על בימת העולם הזוכים לשמוע את העדות הזו. אשרינו.

סוף דבר, לא משנה. מתחילים מעכשיו לשנות את דרכנו לכבוד נותן השבת והתורה והנשמה היתרה. מעתה עיקר דרכנו זו השמחה! מבקשים דרך ועצה להיות נאמנים ומתמידים בה. לא כל רגע משתנים אלא שמחים, כראוי לתכשיטנים הזוכים לכתר מצליחנים.

יש לנו יהלומי צמרת בתיבה שלנו: הברכות שלנו. הסידור החי שלנו. ספרי הלימוד, החיוכים, ממש סידרת יהלומים נוצצת… יש לנו גם את הכוח להפנות את העיניים הצידה או להסיח את המחשבה. או, הו, אלו יהלומים נדירים… הפעולה הפשוטה להתרכז ולחשוב מחשבה של אמונה, כגון: 'השם אתה אתי היום. אתה בראת עולם שלם בתוכי, מסביבי, אני נרגש בוודאי אפילו אם לא בא לי.' או, הו, אלה יהלומים שנוצצים למרחוק, 'להט היהלום המתנוצץ'.

אהרן בר