כנסת ישראל הולכת ונהיית י'פת ט'והר באלול – והירח מתכסא והולך אל יום חגנו…
בס"ד
האדם חושב שהוא יכול להתעלם מקולות הלב העדינים שאומרים לו שלא יתכן שלא תהיה איזו תעודה לאדם, שלא ייתכן שלא מבקשים ממנו איזה דין וחשבון… חושב שיכול לומר לעצמו: פקוק את האוזניים, הורד את המתגים, דומם את ההיגיון, קשור מטפחת על עיני הנשמה, שחרר את הדחפים, היה טבעי, מבעבע בתאוות, נמרץ בתכניות אישיות…
זה לא ילך! זה אולי ילך לזמן מה כדי שתישאר הבחירה, אבל אז מתחילים לשלם את המחיר! בהתחלה מנסים לעמוד בו, לספוג אותו, אך עד מהרה מתחילים לראות שזה בלתי אפשרי. זה לא הולך. חייבים להתחיל להתפכח מן החלומות המצויירים ולחפש היכן החיים האמתיים, לא אלה הנמכרים במחירי מבצע למשועממים (ומשועממות).
כאילו אפשר לאדם לרקום לעצמו מסיבת חיים מערבית שקועה בדמיון תלת ממדי, פוסט עתידני, תעתועי דלפקים מסוכרים מנצנצים באורות לד, בלי שתקום עד מהרה איזו תופעה מסוכנת ומאיימת ותקרע את שיראי הפנטזיה המכסים את הערים המדושנות… רק ראו את גלי ההגירה של המוני פליטים הבאים ומפזרים את החלום הצבעוני של המסיבה האקסקלוסיבית האירופאית… גם הם רוצים להשתתף… נשמע בדיוני, אבל זה מה שהאדם הביא על עצמו: נהירה גורפת אל ערי ההשחתה.
ציבור בלי תורה הולך ומאבד את האינסטינקטים של ההשרדות, מתבוסס בצרכיו המידיים, בגריפת הנאות והזיות. איזה מצב נורא. איזה מצב עלוב. איזו תעודת עניות לעם מסומם, לאנושות מסוממת. בא לי לצבוט את עצמי!
וגם בית הדין העליון נותן לדברים להיעשות בעולם כנגדם: נפתחות דלתות טומאה לכל הבאים, ושמיים מאיצים את הקצב עד שהכל מתבלבל. אחד המאפיינים של העידן המודרני זו התאוצה, הקצב של שטף המאורעות. לראשונה בדברי ימי האדם הוא מתבקש להסתגל לחיות על סביבון מנצנץ, קרוסלה דוהרת… איזה עונש. אין יישוב דעת, הולכת וגוברת להיטות אובססיבית לאקשן. והרעש הארור מושל בכל, מייאש את הכל, אין רגע שאינו נגוע בשאון צורם, מתח סמוי הולך ונבנה בנפשות ללא הרף, הולך ומצטבר… אשרי אלה שזכו לחיות בחממה של שפיות. עד כמה אנו צריכים להיות כפופים בהודיה על אוויר שפוי שאנו נושמים, על רגעי שקט וישוב הדעת שאנו זוכים להם מידי שבת, מידי רגל, מידי תפילה…
ועוד מעט ונעמוד לדין על המתנות הנדירות, האלה – התמשכנה? התגברנה? התחדלנה, חלילה?
נשמע קודר? מאיים?
לא בהכרח!
נאחז בי"ג מידות הרחמים! הן מאירות עכשיו, בימים אלה. זה גלגל הצלה ענק! אמתי! רק צריך לאחוז בו למען השם.