יום השישי, כ"ה בתשרי, ר"ת: כ'דור ה'ארץ! והיום גם יום היארצייט של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב!

בס"ד

ובכן, מהו באמת כדור הארץ?

אנו, כיהודים מאמינים, מתבוננים על כדור הארץ בחודש תשרי כעל כוכב צעיר, ינוקא, בן חודש בערך, נכון? מהו בדיוק העולם מההיבט החומרי שלו? אנחנו לא יודעים, ואנחנו מפקפקים אם יש מי שיודע. כי, הנה, לפני כמה שנים נתנו פרס נובל לפיזיקה למדענים שגילו שהחומר אפוף תעלומה עוד יותר ממה שחשבנו. כלומר, ידענו את זה, אבל מסתבר שזה עוד יותר נעלם. שוב נזל להם העולם מבעד הנוסחאות והעדשות. אז מה הוא ומי הוא Mr. Matter, תכלס, אין איש אשר ידע, והאמונה לוחשת לנו שהעולם (ותהיה אמיתת מהותו אשר תהיה) מתנהג כבר חודש קצת אחרת, בהנהגה שמעולם לא היתה, כלומר, עם בשורה חדשה, וזה מרגש… וסוף כל סוף זה מה שחשוב כי הקב"ה עשה הכל כדי שנתרגש!

פעם בשנות האתמול היה שיר מתוק שאהבתי: I'm into something good, בתרגום חופשי: 'אני לקראת משהו טוב'. הבה נזכיר לעצמנו שנכנסנו למשהו טוב. כן, לא לשכוח, בבקשה, שעדיין אנו לא אומרים תחנון, עדיין אנו בימי ראשית השנה, הימים בהם יש לעורר את הלב לציפייה אל דברים חדשים שאף פעם לא היו, להכין כלים לקבל ישועות שמעבר לכוח הציור. להיות נרגשים מקולות האמונה שמבשרים שהתחיל משהו אחר לגמרי, משהו שהנשמה חומדת לו, שמיועד לה… וגם לא לשכוח את החיוכים – שבלעדיהם אנו שוכחים לאן הולכים. ואני חוזר לעניין תעלומת העולם:

הנה לפניכם משל מאלף

השמועה פשטה בעיר שחבורה של נגנים בליווי זמר נותנים הופעה בגן המרכזי ועושים פלאות. כל השומע מתעורר לאהבה ושמחה ומקבל לב חדש… הוא יודע לפתע שאכן יש לו נשמה והיא ממלאת אותו כיסופים והתרגשות, הוא בעננים, שוכח מכל הדאגות. רוחו זוקפת את קומתו והוא מוכן לגדולות… המושלים בעיר שמעו על כך גם הם, והם, כמתבקש, ספקנים לגבי ההתעוררות הזו ורוצים לעמוד על המתרחש… הם שולחים לחבריהם המלומדים בקשה דחופה לצאת אל השטח, לבדוק את העניין, ולספר להם מה סוד ההתלהבות. הללו מגיעים עם כל כלי המדידה שלהם, מיקרופונים, מודדי גל, מפרקי צליל לספקטרומים, אולטרה סאונדים של כלי הנגינה וחלל הפה והגרון, וחוקרים משך שעות ארוכות את תנודות הקול עד שלבסוף יש להם תמונה גרפית ממצה של הפיזיקה כולה המתחוללת שם על הבמה. הם חוזרים אל השולחים והללו מעיינים בחומר ולא מוצאים שום מקום להתפעלות או לדאגה, ולמעשה זה אפור ואולי אפילו עצוב… אין עניין ציבורי.

הנמשל, אני חושב, ברור. יש כאן ניגון נפלא שהעולם הזה משמיע לנו. הוא מעורר אותנו לדביקות, להתפעלות… יש כאן קול של קדושה, סימפוניה של בריאה המתחדשת ומעידה על בוראה, יום ליום יביע אומר… והללו, המתעניינים המשכילים, באים וחוקרים את האויר, הים והברזל והחלזונת וכותבים על זה מאמרים ארוכים עם תיאוריות ועובדות…

היי, מה קרה לכם?! את העיקר הפסדתם! יש ניגון שעולה מכל זה. ניגון שאומר משהו שלא יסולא בפז. ניגון שמחייה את הלב והנפש מתעוררת להתנדב אל הגדולה. הקשיבו! אתם לא בכיוון הנכון. הקשיבו!

במאמר חשוב ומיוחד בשם, 'הוודאות האבודה של הטבע, והאחדות הקוונטית', שהופיע בגליון 'מחשבות', ביטאון צמרת למדעים בישראל, סוקר כותב המאמר את דרכה של תיאורית הקוונטים להכרה, לאישור מדעי. ואכן, למרות לבטים והתנגדות מכמה אנשי מדע ידועים – איינשטיין בראשם – לראיית העולם המוזרה העולה מהתיאוריה הזו, היא נתגלתה כאמת, וזכתה להתקבל בקרב הקהילה המדעית! וכך מסכם כותב המאמר את הדרך הזו שתיאר: "במאמץ הרואי זה להבין את מהותה העמוקה של המציאות, נראים לעתים גיבוריה של אודיסיאה מופלאה זו כאותם עשרת הנוסעים התמהוניים בספרו הנפלא של לואיס קארול 'ציד הכרישזון', אודות קבוצת אנשים גיבורי לב המפליגים בים כדי למצוא את הכרישזון, אותה חיה שאמנם קיימת אך איש עדיין לא פגש ואיש אינו יודע מהי. כלומר, מה אמורים לחפש… לידתה של מכניקת הקוואנטים בשנות ה-20 של המאה ה-20, סימנה את ראשיתו של המסע המדהים הזה, חיפוש אחר הוודאות האובייקטיבית של המציאות. מרבית חבריו למסע של איינשטיין (שהיה קברניט מסע החיפוש) נטשו את הספינה והגיעו אל חוף המבטחים של הפיסיקה הקוואנטית, אבל לאחרים המסע נמשך…', וכדברי אחד מהם: "הטבע לא רק מדהים יותר מכפי שאנו משערים, כי אם מדהים יותר מכפי שאנו מסוגלים לשער בדמיוננו".

ההיסטוריון תומס גרייר בספרו הנפלא, 'היסטוריה קצרה של האדם המערבי' תחת הכותרת, 'היערכות מחדש רדיקאלית של הפילוסופיה והדת במערב', כותב: "המכנה המשותף של התגליות המדעיות החדשות לאחר 1900 הוא שהיקום אינו כה ניתן לידיעה ואינו כה מסודר כפי שהאמין האדם קודם. אנשים משכילים החלו לעכל בכאב את האמת שעולם-המכונה של ניוטון הוא תוצר הנפש האנושית ממש כמו העולם האלוקי של דנטה. התיאוריות של אינשטיין ומכניקת הקוואנטים סותרות את המושגים הישנים של חוקים פיסיקאלים 'אבסולוטים'. אין זה רק עניין של המורכבות של הדברים או של המגבלות של הצופה, אלא הפיסיקה החדשה מצביעה על נתק בין הדרך שבה הדברים מתנהגים לבין היכולת שלנו להשיג אותם. כיצד ניתן לצייר מרחב שהוא בעת ובעונה אחת גם סופי וגם בלתי מוגבל? או אור שהוא גם חלקיק וגם גל בעת ובעונה אחת? החוקרים בענפים המתועלים של המדע ממשיכים, כמובן, להניב כמות עצומה של מידע שאפשר לנצלו לשימוש אנושי. אך הידע שלנו, המסתחרר כספירלה, נושא אותנו הרחק הרחק מראייה כוללת, ניתנת להבנה, של היקום".

וכמובן שיש עוד פנים, יותר אישיות, לעולמנו, כלומר, יש גם את מסכת ה 'תיקונים' הבאה על כל אחד הרוצה להתחזק ולהתקדש. אבל אם הוא מקבל זאת באהבה, עד מהרה זה חולף ואף מתהפך… והכל לנסות עד כמה האדם מאמין. עד כמה הוא יודע שהכל מן השמים. עד כמה הוא ממתין בסבלנות להארת פני ההשגחה ונאחז בינתיים בהשגחות קטנות, מכוסות, הנותנות לו כח להמשיך. הן קיימות והן אמתיות. הוא מנסה להמשיך ולשמוע את הניגון המרתק של העולם למרות המולת הרעש הכבירה של מסיחי הדעת… וכך האדם מתחיל עוד ועוד להימלט מ'כבוד עצמו' ומתחיל לשמוע את המוני הכרוזים המהדהדים כאן אודות מעשי השם, והוא משתנה לגמרי, מתהפך להיות יצור אחר, חי ונמרץ, משתוקק וחולה אהבה – הוא נכנס עוד ועוד לכבוד אלוקים…

והגויים מסתכלים על העולם מבעד לעיני הרופא, המכונאי, הפיסיקאי, כמו במשל הנ"ל, ויש להם זכוכית מגדלת ומחפשים את החור השחור. [ובאמת בהגדלות הפנטסטיות של היום, בטכניקות החדישות של היום, רואים ממש צללים של אטומים, ורואים כיצד כל העולם, כל המציאות, היא מן חסידית כזו, הכל רוקד, הכל מפזז… ולנגד עינינו גם הריקודים הגרנדיוזיים של צבא השמיים, הכל הכל, כל הנראה לעין ולחושים, הכל הם אותם אטומים קופצניים שמתלכדים בהמון גוונים וסיגנונות] ותוך כדי כך נולדות כל חכמות העולם הזה, הטכנולוגיות והכלים למניהם. הם, הגויים, חוקרים וחוקרים מי נכנס במי, הגבינה בלחם או הלחם בגבינה. ואתה, בלב כל זה, בתוך התערוכה הזו, שמח בברכה שעשית. ואם יעזור השם אולי תאמין ותדע שיש כאן ניצוצות ועליות ודברים שונים לגמרי, תדע שאין טבע כלל, שהכל רוטט כאן בעבור מחשבות של אמונה ודעת, בעבור גילוי הכרוזים של הקדושה.

לסיום, אני זוכר, ב- 2004, כאשר פרופסור צ'חנובר ופרופסור הרשקו מהטכניון בחיפה זכו בפרס נובל בכימיה, הקדישו בתקשורת לכל אחד מהם סרטון קצר בטלוויזיה, ואז העיר המראיין, במין 'ידענות' שהיתה בעוכריו: 'עכשיו לאחר שהטלתם אור על אופן פירוק החלבונים אנו קרובים יותר לפענוח סודות התבל!', ופרופסור צ'חנובר ענה לו בנזיפה אמתית: 'מעולם לא היינו רחוקים יותר מלפענח את פלאי היקום. זה הולך ונהיה בלתי ניתן להשגה…'. אם כן נוכל לומר שגם מצדו של המדע אפשר לפרש את ראשי התיבות של היום הזה, כ"ה, לא רק כ'דור ה'ארץ, אלא גם: ה'וא כ'אן!