בוקר חדש! צבעוני! רעיון גאוני, פרחוני, ססגוני, תוקע את דמיוני. והכל לבושים, אז בעדינות, אדוני! יום כ"א בכסלו.

בס"ד

היי, בוקר חדש! אותך בדיוק אני צריך. יש לי תכניות לגביך!

אין חוויה יותר מרתקת מאשר לב מלא יראת אלוקים. הכוונה, יראה רוממה כזו שגואה בחזה לנוכח גדולתו… יראה זו עולה כאשר מתבוננים בהתבוננות פקוחה ביקום עד שהנשמה נעתקת, אתה שוכח מעצמך לגמרי. יש הרבה בינינו שמייחלים למשהו שיציל אותם מהדיכאון הרובץ לפתח, מחפשים סביבה חיה, חוויה חיה. ובכן כאשר יש יראת אלוקים חיים זה בילוי מדהים ואולי הכי מרתק בנמצא. הכל מגיע עם זה: אהבה, שמחה, מרץ, חיים.

הרב נח ווייברג זת"ע היה מלמד בשיעוריו כיצד יש להבין את מאמר הגמרא: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. אנו נוטים לפרש בפשטות שכל העובר על האדם, עניניו וכל הכרוך בו, הכל נקבע מראש בגזירת העליונים ואין מה לעשות, חוץ מיראת שמיים שהניחו לנו לעורר אותה בלבנו ועל זה מקבלים שכר… הרב נוח היה חוזר ואומר שאין זה הפירוש הנכון, אלא הפירוש האמתי הוא: שכל בקשה בעולם נידונה בשמים אם להיענות לה או לאו: אם ירצו יתנו, ואם יש שיקולים אחרים (לטובתך שאינך מכיר) – לא יתנו. אבל יראת שמיים אם אתה רוצה בה, אם עליה אתה מתפלל – אתה תקבל! אין, כביכול, בכוח העליונים למנוע אותה ממך! לכך נוצרת! רק צריך לרצות ולבקש. לבקש צריך!

אנא, אנא, אבי מלכי, פקח לי את העיניים ואת הלב, פקח לי אותם! פקח לי אותם לראות את השמים וכל צבאם, צבאות אימת הרוממות הקוסמית כמות שהם, את החורף והאביב וההרים והאוקיינוס וערי הענק האנושיות כמות שהם, את יציאת מצרים כמות שהיא, למען השם, כיצד דיוויזיות של יצורים ויסודות איתן, מונהגים ביד נעלמה, יד נטויה ורמה, היכו מעצמת רשע עצומה, לעיני שבויי עבדות אחוזי תדהמה ואימה… צריך, אבל, כאמור, לרצות ולבקש.

ואז מקבלים! לעומת דברים אחרים שאפילו אם תרצה בהם מאוד ותבקש ותעתיר הרבה – השיקול האחרון הוא של השמים. אבל יראת שמים תקבל! וזו בשורה, בשורה, בשורה טובה.

אבל השתדלות (חוץ מהתפילה) גם כן צריך לעשות. כגון כמו שאמרנו: לקבל יראת שמיים על ידי ראיית שמיים. להביט אל המרחבים הרועדים בגילה ולנסות להתמקד במחשבות גדולת הבורא כמה שניות רצופות: היה, הווה, יהיה. איך אפשר לעכל את זה? אלוקים צבאות, המוני לגיונות ברואים עושי רצונו לנגד עינינו. וואו.