מגאולה קטנה לגאולה גדולה – יעקוב וונטורה

בס"ד

מגאולה קטנה לגאולה גדולה

נקוט כלל זה בידך: טוב פירור קטן של גאולה בהווה מגאולה שלימה בעתיד. ולמה? כי הגאולה תהיה

רק בהווה, כי אנו כל הזמן נמצאים רק בהווה. לכן לא יתכן שהגאולה תהיה אלא בהווה.

איך מושכים את הגאולה אל ההווה? על ידי שכל דבר טוב שקורה לנו בין בגשמיות בין ברוחניות [נהננו מאיזה נס קפה טוב, מאיזה עוגה טובה, איזה חידוש טוב, מאיזה שיעור טוב] אנחנו צריכים לפרש את זה כגאולה קטנה ולהגיד להשם, כל פעם שזה קורה, תודה רבה, רבש"ע, על הגאולה הקטנה שנתת לי.

ועי"כ כשהשם יראה שעל כל דבר טוב שקורה לנו אנו רואים בזה גאולה קטנה, זה יגרום לו

לרצות להמשיך עלינו עוד גאולה קטנה ועוד גאולה קטנה, עד שנזכה למשוך לתוך ההווה את כל

הגאולה השלימה. כמו שאומרים בברסלב כשאדם שואל את חבירו מה נשמע? והוא אומר לו: 'ברוך ה' טוב'. והשם אומר: זה טוב?! אני עוד אראה לך מה זה באמת טוב. ואז הוא מוסיף לו טובה על טובה.

כי זה צריך להיות ברור. כי הגאולה תיתכן להיות רק בהווה, ולכן אין לנו ברירה, אלא לחפש אותה רק

בהווה. ואפילו פירור קטן שלה.

כי אם נחפש אותה בעתיד, זאת אומרת שפה זה לא יקרה, אלא רק בעתיד והעתיד [כידוע] נמצא רק

בדמיוננו, ומהסיבה הזאת, אין סיכוי שנמצא את הגאולה בעתיד, כי במציאות יש רק הווה. ושימו לב

אם קבוע בדעתנו שהגאולה תהיה דווקא בעתיד, זה מביא אותנו למצב של מן תסכול שקט, למן יאוש סמוי, וכמובן שבהתיחסות כזו אי אפשר להמשיך על עצמנו משהו חיובי כמו הגאולה השלמה.

יעקוב וונטורה

לתגובות 0583270132 רק גברים

 

"אני כאן הכל כאן "

על מה שאמר הלל הזקן בשמחת בית השואבה, "אני כאן הכל כאן" כשאני נמצא בהווה, הכל כאן. השם כאן, כל הצדיקים שוכני עפר, כל המלאכים, כל השמחה, כל האושר כל האהבה, כל השפע הנצרך [כמו שאנו אומרים כל יום- "שעשה לי כל צורכי"] נמצא כאן כאשר אני כאן.

כשאני כאן הכל בא אלי הכל נשאב אלי, ואני לא צריך לרוץ אחרי שום דבר, כשאני באמת נמצא כל כולי כאן, הכל בא לכאן יש לי הכל ולא חסר לי דבר. אבל כאשר אני רץ אחרי משהו שנמצא בעתיד, לא די שאני רץ אחרי משהו שלא קיים במציאות אלא אני אף פעם לא אשיג אותו כמות שהוא בדמיוני, ובדרך כלל הוא יברח ממני.

אם אני מסכים להיות כאן ורק כאן- יש לי הכל, כלום לא חסר לי, יש לי מנוחת הנפש וישוב הדעת, והים שקט ורגוע, הים מלא אבל שקט. כל הבעיה מתחילה כשאני מתחיל לפזול לעבר העתיד או לעבר, אז אני לא מוצא את מקומי [שהוא בעצם רק כאן בהווה] ואז מתחיל להיות חסר לי, מאחר שאני נמצא בעולם של דמיון [שזה העבר והעתיד]. וכידוע זה גם הבסיס הראשי של היצר הרע [כמו אמר רבי נחמן – שהיום צריך לקרוא ליצר הרע לא בשם יצר הרע אלא בשם כוח המדמה] ואז לדמיון אין גבולות כמו שיש במציאות והיצר הרע דואג לצייר לך את העתיד ואת העבר כמו שהוא רוצה, ואיך שהוא רוצה זה ודאי לא לטובתך ולתכליתך אלא רק נגדך (בהצטיירות כאילו זה לטובתך) כמו שהיצר הרע יודע להטעות את האדם.

אלא שהאדם פוחד לשמוט את העבר ואת העתיד, כאילו שאם הוא ישמוט אותם כל קומתו תתמוטט אבל האדם לא נדרש להימנע מלתכנן את העתיד או להימנע מלקחת אחריות על העתיד אלא לאחר שהוא תיכנן פחות או יותר את המהלכים העתידיים עליו לזנוח את העתיד, ולחיות רק בהווה.

להגיע להווה זה מהלך הליכה ארוך, אבל אדם שמתחיל ללכת לכיוון ההווה, לאט לאט, הוא נהיה יותר ויותר בהווה בכל הרבדים של הנפש ובכל התחומים של החיים, וברוב הזמן של היממה, אזי החיים נעשים הרבה יותר קלים, יותר מאושרים יותר עם מנוחת הנפש, ואז אדם חי את חייו ולא את דמיונותיו וכל מה שמשתמע מכך.

יעקב וונטורה

לתגובות 0583270132 רק גברים

 

מה באמת חסר?

מפלי אהבה שמחה ואושר זה מה שחסר היום כדי שאדם יחיה באוירה של

גאולה, אני שם לב לשיחות שאנשים מדברים, הכל טוב ויפה, אבל הדיבורים

הם דיבורים יבשים, הם לא רוויים באהבה שמחה ואושר, ועל זה נאמר

"ביקשו להם בורות נשברים, בורות אשר לא יכילו המים", אנשים לא שמים

לב, אבל זה מה שחסר להם: מפלי אהבה שמחה ואושר. אני לא יודע מאיפה הם יוכלו להשיג

את זה, אבל אני יודע שזה נמצא אצלי, אני מפל של אהבה שמחה ואושר.

ובינתיים, אני היחידי שאני מכיר שחי כך, ואני מתפלל הרבה להשם, שהשם ישקה וירווה את העולם בהרבה אהבה שמחה ואושר, כי אפילו שלאדם יש הכל, אעפ"כ לפעמים הוא מרגיש שחסר לו משהו והוא לא יודע מה, וזה מה שחסר לו. חסרים לו מפלי אהבה שמחה ואושר.

אדם יכול לחיות חיים שלמים בלי להרגיש שחסרים לו מים שירוו אותו, כמובן שבגשמיות זה לא יתכן שאדם יחיה בלי מים, אבל ברוחניות זה יתכן. רוב הדיבורים והמעשים המיותרים והלא נצרכים שאדם מדבר ועושה בחייו זה בגלל שבאופן מודע או לא מודע הם תחליף למה שחסר לו, מפלי האהבה השמחה והאושר.

אדם נמצא בגלות בלי בית המקדש והוא יכול לשאול את עצמו בעצם מה חסר לי? יש לי את כל הגשמיות שאני צריך, יש לי רוחניות ברמה משביעת רצון, אז מה הגאולה והבית מקדש יוכלו להוסיף לי? והתשובה לכך: חסרה לו אהבה שמחה ואושר שכל כך מרווים, חסר לו את המים המפכים, המים הצלולים והרעננים, את המים הטריים והצוננים, את המים הזכים והטהורים שישטפו אותו וידשנו את עצמותיו ויספגו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ויפיחו בו התחדשות וטריות בחיים.

וכשנבין ונפנים את זה ונתפלל על זה, נזכה לגאולה שלמה ולבניין בית המקדש שייבנה וייכונן במהרה בימינו אמן.

יעקב וונטורה