מה עושים אחרי חג השבועות? הרב אביגדור מילר

בס"ד

שאלה:

עכשיו שסיימנו את ספירת העומר והיה לנו חג שבועות וכבר קיבלנו את התורה, מה צריך להיות המוקד של עבודת ה' מהחג שכרגע עבר ועד ראש השנה?

תשובה:

עכשיו, רבותי, אני עומד להגיד לכם משהו שאני תמיד נוהג לומר: העונה הכי שמחה של השנה היא הקיץ; כן, תקופת הקיץ הישנה והטובה. ולכן, הבה נלמד ליהנות מהחיים עכשיו. אין כמו הקיץ. בקיץ, אם אתה בעל דירות להשכרה (לנדלורד), אתה לא מוציא כסף על חימום הבניין. תחשוב על כל הכסף שאתה חוסך בחשבונות הנפט! זה אושר. אתה חושב שזה מטופש? זה לא מטופש בכלל.

בקיץ, אין הצטננות! אלא אם כן אתם יושבים כל הזמן מול המזגן ושותים רק שתייה קרה – שימו לב לזה, אבל אם אין זה כך אתה לא תצטנן. מחלות בדרכי הנשימה? לא בקיץ! בלי שיעול, בלי התעטשות! הקיץ הוא תענוג! איזו ברכה גדולה הוא!

בקיץ אתה מקבל ויטמינים ללא תשלום. צא לרחוב והשמש מזרימה עליך ויטמינים; השמש היא מרפאה של ויטמינים. בחורף יש עננים ולא תמיד אתה מקבל את הויטמינים שאתה צריך. לפעמים אתה צריך לקחת כדורי ויטמין נוספים. בקיץ, אתה מקבל כל מה שאתה רוצה. ובכן, ברוך השם שברא את עונת הקיץ.

בקיץ יש פירות בשפע. זה הזמן שבו מגיעים התפוחים. אה! תפוחים אדומים ודובדבנים טעימים ושזיפים ואפרסקים; יש מהם בשפע כל הקיץ והמחירים יורדים בכל חנויות הפירות. נו, עכשיו אתה חי!

ראו כמה אפשר ליהנות בקיץ. כשאתה יוצא לרחוב, אל תתלונן, "הו, זה יום חם." אל תהיה טיפש! הקדוש ברוך הו נותן לך כל כך הרבה אנרגיה מהשמש, וזה בחינם. מיליוני טונות של אנרגיה של כוחות סוס נשפכים על כדור הארץ ללא תשלום – רק בעונת הקיץ; זה גורם לאדמה להתעשר ולפירות להתפתח. וזה לא עולה לך אגורה לקבל את כל האנרגיה הזו. אז כשאתה יוצא לרחוב אתה צריך לומר, "ברוך אתה ה' יוצר המאורות". אל תגיד את השם כמובן. אבל משהו אתה חייב להגיד! אתה צריך להודות להשם על הקיץ.

אז, אדם זה שואל: מה עבודת השם המיוחדת משבועות ועד ראש השנה ויום כיפור? העבודה היא שירה להשם. למד כיצד לשיר להשם. ואל תחשוב שזה דבר קטן. טוב להודות להשם – אתה יודע מה טוב בעולם הזה? לשיר להשם ולהודות לו. זה מה שטוב. זה הטוב היחיד שיש.

מה לדעתך היתה עבודת השם העיקרית כשקיבלנו את התורה בהר סיני? המעשה הנפלא ביותר של עבודת השם הוא הכרת תודה להשם! אז עכשיו אתה יודע שמשבועות ועד ראש השנה אנחנו עסוקים בשירה ובהודייה להשם על ההטבות הרבות שהוא נותן לנו; ולעולם לא נצליח לעשות את זה מספיק. 'אילו פינו מלא שירה כים… אין אנו מספיקים…' לעולם לא נספיק.

זוהי העבודה הנהדרת מאוד בקיץ. זה לא אומר שאתה צריך להפסיק ללמוד. בוודאי שכדאי להמשיך ללמוד ולקיים תורה ומצוות. אף על פי כן, עבודת הכרת התודה על הקיץ, האושר של הקיץ, הכרת הטוב על הקיץ היא עבודה חשובה מאוד להיות עסוק בה.

קלטת מס' 743

הרב אביגדור מילר על קבלה כפויה

שאלה:

אמרת קודם שגדולתו של עם ישראל היא שהם קיבלו את התורה. אבל האם איננו יודעים שזה היה רק בגלל שהשם החזיק את ההר מעל ראשם והכריח אותם לקבל. אז מה כל כך נהדר בזה?

הרב :

האם לא כתוב שם 'נעשה ונשמע'? כתוב! אז הם קיבלו את זה ברצון. איך יכול אתה לומר שלא? איפה כתוב בחומש שההר הוחזק מעל ראשם?

השואל:

אני לא יודע איפה זה כתוב, אבל זה וודאי נאמר.

הרב:

זה לא כתוב בחומש בכלל. זו גמרא (שבת ח ע"א). אבל החומש אומר בפירוש שהם אמרו 'נעשה ונשמע', אז הנה לך… והחומש חשוב יותר.

אלא התשובה היא שהם וודאי קיבלו את התורה ברצון. אבל זה כמו חתן. חתן קיבל את הכלה ברצון. הוא הסתכל על הכלה, אמד את דעתו כלפיה ורצונו בה, והחליט ללכת לחופה. עכשיו הגיע היום. הוא לבש את בגדי היום טוב שלו; הוא לבוש לאירוע; וגם הכלה לבושה.

והחתן עומד עכשיו מחוץ לדלת האולם, ונתקע. והקייטרינג דוחף אותו, "תיכנס". והחתן חושב עכשיו להסתובב על זנבו ולרוץ החוצה לרחוב. אבל הקייטרינג מחזיק חזק "לא, אתה חייב!", ולבסוף הקייטרינג נותן דחיפה והבחור מתנודד לתוך האולם…

עכשיו, איך זה קורה שהקייטרינג צריך לתת לו את הדחיפה הזו? זה פרס. בגלל החלטתו הטובה שקיבל כשהיה פיכח; כאשר הוא לא היה מבוהל הוא קיבל החלטה להתחתן עם הכלה, ולכן הוא זוכה עכשיו לסיוע שהקייטרינג נותן לו דחיפה ועוזר לו לסיים את העבודה. הבא ליטהר מסעיין לו – אם אתה בא לעשות דבר טוב, אז הקדוש ברוך הוא יעזור לך לסיים אותו.

בוודאי קיבלו אבותינו את ההחלטה 'נעשה ונשמע'; אלא שכאשר התחילו משמיים לתת את התורה נפתחו הרקיעים וראו דברים. הם ראו אחריות! עלה בהם פחד שלא חלמו עליו והם חשבו לחזור בהם. אז הקדוש ברוך הוא אמר: "לא! לא נסיגה עכשיו. לך לחופה!"

לכן, באמת קיבלנו את התורה; אלא שקיבלנו דחיפה לסיים את זה כפרס על ההחלטה הנפלאה הראשונה.

TAPE # R-70 (מאי 1973)