יום השישי, היה סוכת שלום על ראשי, זכרון על לבושי, ומילת הודייה ברחשי.

בס"ד

כל אחד מאתנו מרגיש (אמור להרגיש) שחייו הם בלעדיים ומטאוריים. למה? כרגיל (ולעד) הכל מוליך אל יציאת מצרים. שם ראה עולם ומלואו שאפילו עבד בזוי, חסר זהות לחלוטין (בעיני האדונים המצרים), דווקא הוא בבת עינו, מוקד התעניינותו, של אדון המציאות, עד כמה שזה נראה דמיוני! דבר זה נכון לגבי כל אחד בעולם אבל האלוקים בחר דווקא בנו, בני ישראל, כדי ללמד את העולם על זה… כאשר היהודים נפקדים אז הרבה אחרים נפקדים, כלומר, עולים לגדולה יחד אתם. נו, אז יש גם ערב רב שזכו לעמוד בהר סיני ויש את רות המואבייה (שזכתה להיות אמה של מלכות), ויש את יתרו ואת שמעיה ואבטליון ועוד רבים אחרים…

ובקיצור, אנו מאחלים לעולם ומלואו יום נפלא של 'ברייה בצלם אלוקים', וזה קורה לנו עכשיו! You're Great היום, בגלל שהקב"ה הוא So So Great לעד והיום, ואתה תכלית רצונו בשמים ובארץ!

ולא רק באופן השקפתי, עיוני, זה נכון, אלא יש 'אלוקים חיים' מעורבים לגמרי ביום הזה, מחוללים אותו (את היום) בתוכי! כלומר, האלוקים הוא כאן לא רק בתור אורח כבוד בצד המזרח, אלא כל התפאורה והחוויה של היום הזה שסביבי הם מענק חדש של עצם נוכחותו ועצם אהבתו אלי. ובימינו יודעים לשער (ואולי אפילו יותר מזה) שכל תחושת הזמן והמקום והלכידות ההגיונית של המציאות שאנו חשים כרגע הם יצירה אותנטית פלאית (שאין לה הסבר) הנולדת וקיימת איכשהו בתעלומות הנפש האלוקית שלנו. כלומר, בנו (ברוחנו, בדעתנו) מתהווה תחושת המלכות – ההרמוניה והמשמעות – של היום הזה עם כל היקום המביע אותו. את העניין הזה תפס אברהם אבינו. הוא היה הראשון שתפס שמלכות ה' היום תלויה בי. ששרביט המלוכה ניתן לי לגלות ולהעיד על מהות הפלא האמתי שמתחולל כאן. להנהיג את היום הזה כרצון השם! הייתם מאמינים?! מה, עד כדי כך? כן! ולכן נבחר אברהם אבינו להיות היהודי הראשון.

נו, אז קודם כל שמחה עצומה והודייה שזכינו למה שמשאלות הלב הכמוסות ביותר לא היו מעיזות לבקש. ובלי גאווה, חס ושלום, הבה נרכין את הראש ונכפוף את הלב בפני הדר המלכות ההולך ויורד על הבריאה, ויותר נכון, עולה ומתגלה, ממעמקי מעמקים גנוזים של חיים שנובעים דרכי ונשקף בבריאה – והנה שבת המלכה.

שבת שלום!