שבוע טוב! יום ראשון, ז'וג י'ונים באלול!

בס"ד

יום ראשון י"ז באלול ברוך הבא!

איך הימים ממשיכים לעלות מן המזרח… והלב צריך להתפעל ולחגוג, כי הוא יודע שהוא רואה את אותה אדרת אך בשינוי גברת – היא אחרת, לא אותה גברת של אתמול. כמו שהאדם לא קם והוא אותו אחד שנרדם, אלא משתנה מיום ליום למרות שצורתו לא השתנתה, לפחות לא באותה מידה שהפנימיות התחלפה… וחוץ מזה יש תענוג גדול לראות אדם אהוב או נוף אהוב כל פעם שוב, מוצאים בהם תמיד טעם גנוז, גם אם הפרידה הייתה די קטנה, רק לכמה שעות שינה… אז בכל אופן, בוקר טוב!

ויש שוב הרבה אוויר, ונוף, ואנשים מדהימים וגם הרבה רעיונות בחזה שלא מבושלים עדיין, לגמרי לא, אבל עבור זה השמש מאירה, מעוררת ומתארת בפניך שוב את הדרך הנבחרת בין הרבה דרכים, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המוות…

וכל קטיף הפירות של אתמול ועוד אתמול, כל זיכרון ההשגחות וההבנות שאספת אל תרמילך, מתעוררות גם הן משנתן ואתה נזכר גם בכל מיני תחבולות כיצד למלא את לבך דעת היום כמה שתוכל… כי הזמן קצר, היום עובר ביעף, ויש כל כך הרבה לחיות, וגם צריך להיזהר לא ליפול אל המלכודות החדשות שפערו לוען מיד כאשר פתחת עיניים. וואו, איזה סרט רץ כאן!

והיום יום אחד בשבת קודש, י"ז באלול – ר"ת:  זוג יונים.

אנחנו והקב"ה זוג יונים קשורים והדוקים זה בזה מבלי ריחוק. הוא, מצדו: 'לא ינום ולא יישן שומר ישראל', ואנו, מצדנו: 'שוויתי השם לנגדי תמיד'. אני זוכר שבימי ילדותי עוד היו רואים בסלון, על הרדיו, פסלונים משיש או מגבס כאלה של זוג יונים מביטים זה בזו בריכוז עצום, כאילו אין חוץ מהם כלום…

והשופר העיד בקולו הבוקר שאלול הגיע, זה חייב להיות נכון כי לא מזמן היינו בנופש, וגם נעלמו כל החברה של הישיבות מהמניינים השכונתיים, פתאום נעלמו, משמע שזה באמת אלול. וואו, איך הוא עובר בלי שאצליח לתפוש בציציותיו, ועוד מעט – המלך!

אבל לא הפסדתי! כי עוזרים מאוד מן השמים למי שמתחיל לזוז. אני עושה טיפה וזה קורה, זה קורה – ואני חי! אני עם מלכי, והוא אתי, ואין לי מילים…