שבוע (טוב!) שלישי בטבת, איך הזמן לא שובת!

בס"ד

הלו, שבוע טוב, מכאן בבקשה… לא, לא טעית בכתובת… כן, זה אנחנו שהתפללנו עליך, אנחנו שהזמנו אותך, אנחנו שמקבלים אותך ממש בשמחה. אנו משוכנעים עד העצמות שאם לא משתדלים לשמוח, לחייך בכוח, להיזכר בדברים העצומים שמאמינים בהם – זה נקרא לחפש צרות. זה כמו להזמין את כל העולם לדו קרב. לכן, עורי, עלי ובואי שמחתי, עוררי את נשמתי! שמחה שיש עוד יום לבחור בחיים, שמחה שיש הרבה דברים אמתיים לעשות היום, שמחה שהשם הוא זה המכלכל את החיים בחסד גם היום, ואפשר לבטוח בחסד זה שיפליא להפתיע את המחכים לו, ונזכה לעוד כפיות של טעימות טובות. ובעיקר היום, כי ט'עם ו'דעת בטבת היום.

אם כן, ט'עם ו'דעת בטבת, והזמן לא שובת! והעיקר: לדון את הקב"ה לכף זכות! להגיד כי ישר השם, צורי ולא עוולתה בו. או הו, זה עיקר הניסיון בעולם השקר. היי קיד, מה אתה מקפיד, כל דעביד רחמנא – לטב עביד. השם הוא אלוקי העתיד, כך הרי שמו תמיד, ודברים נפלאים, לזכותך, הוא הולך ומפקיד. לכן, כשקורה משהו, או כשלא קורה, הבה ננסה להחזיק מעמד (טיפה) בלי לצלול אל חלישות הדעת וטרוניה, לא מיד להיכנס אל עובי העלילה של סרט עצוב שמספר שזה לא פר. להמתין בכוח עם הדיאגנוזה שקרה משהו רע עד שהאמונה תציץ שוב, עד שהעצות הטובות תעלינה והלב יאיר. עד שהזכרונות היפים (האמתיים) ימתיקו את התמונה והנוף בנפש יתחלף… מי שעושה זאת ולו פעם אחת מתחיל להרגיש מעין תחיית המתים. טועם טעם גן עדן. יודע שיש דרך להנצל מהמלכודת של הדיכאון, והקב"ה מהלל את העבודה הזו עד בלי די: 'יפה בניי, יישר כוחכם אהוביי…'!