יום השישי, היה עטרת ראשי, ט"ו בכסלו היום, וזה לא חלום!

בס"ד

בוקר טוב, עדיין לא שבת. אבל אני יכול לארגן לעצמי שבת גם עכשיו!

בכל רגע, באמצע היום, בלב הלילה, בדרך, בעבודה, אני יכול לעשות לעצמי שבת. איזו מתנה! איזו ברייה מופלאה אני! תחשבו על זה. בכל פעם שאני מתגעגע, נזכר, מרגיש רחוק, מאויים, אני לוקח את לבי ו…בקפיצת דרך הכי מדהימה, אני מול נחמתי, שמחתי, גאולתי. אני יכול לצאת  מנוף הדינים שנקלעתי אליו (כי לא נזהרתי שלא להתקרב) ולהמלט מן הקלעים הפיזיקלים (וכל ההגיון שמחזיק אותם) אל 'שיוויתי השם לנגדי'. כגון, להחיות את עצמי עם איזה פסוק שאני אוהב, לצייר אותו בלבי, או להרהר בחיבה באיזה מאמר חז"ל בונה אמונה, או להיזכר במוחש באיזו דמות שזוקפת את קומת האדם…

לשנן ברעדה איזו אמת שזכיתי לקנות בשוק החיים הפרוע הזה. יש בי דעת! אני ביליונר! לעבור בזכרוני על רשימת טובות ומתנות אמתיות כאלה שהקב"ה העניק לי הלוך והענק רק בגלל שהוא ברא אותי באהבה… הנה מצאתיו, אחזתיו ולא ארפנו. הנה אני אוחז בקודש, שבת!

וזה אמתי, לא פיקציה ולא סובלימציה, שלא תהיינה אי הבנות, אמתי עד סלע המציאות. העיקר לא להיות חסר אונים!!!

וליציאת מצרים הפרטית, הנהדרת הזו, לא צריך הרבה זמן, היא נעשית בהרף עיין.

בשבת, כולנו יודעים – אדם מכריז בכל רגע בפני טריליונים בריות נשגבות: 'השם ברא את העולם'! האם זה קורה גם ברגעים האלה של שבת מאולתרת, פרטית כזו?