יום שני, עוד חרוז בחוט השני, הקימני נא, מעל מזרני!

בס"ד

איפה ניתן להשיג כמה חיוכים בהקפה?

למה, חייבים? כן! איזהו עשיר, שאת הפנים מפשיר!

אין לנו זמן ללוקסוס של דיסטנס, נבראנו ליהנות אחד מהשני. הזמן קצר והחיוכים מרובים. כרטיס ביקור של הלב זה חיוך אמתי!

הנה סיוע מגמ"ח שמחת חיים:

ידיד א: איך היה אתמול?

ידיד ב: עזוב, זה סיפור ארוך.

ידיד א: יש לי זמן.

ידיד ב: מצוין, נצל אותו והירשם לקורס "איך להבין רמזים, רמה א".

ועכשיו לעניינים:

חיים שהם עולמות אינסופיים נדמים לנו כפרק זמן קצר… העלילה אינה ברורה לגמרי אבל היא כובשת. עוד פרק, עוד שורה, והקרנבל עבר… אנו נישאים הלאה על כנפי השכינה: easy rider

בינתיים קווי כח נעלמים נמשכים אלינו ללא הרף כמו חוטי חשמל ארוכים המרעיפים עלינו נטפי חיים. המוני מלאכים נשלחים אלינו כל העת עם השפעות יקרות, נדירות… אלה הם רבבות גווני חיים – עודפי אצילות, בריאה, יצירה – וחייבים להתחבר אל משלוחי החיים האלה – יהיה איך שיהיה ואהיה אשר אהיה – אסור לוותר על ההזדמנות! החיים הם נס אבל חייבים לעשות כל תחבולה לחוות אותם, כי אין סומכים על הנס. לכן אנו, איך שאנו, תופשים טרמפ על היום החדש הזה ומתחדשים יחד אתו – מסתכלים מחדש על העננים והאור, על המים והבריות, אלה עם העיניים הערניות, על הספרים ועל השירים – והחיים מתעוררים! הידד, הידד – הפלא נולד!

החג היה סחרור של חיבוק. חיבוק מן השמיים, אמתי ולא חלום – חיבוק שדווקא כן נותן לנשום… אז מברוק על החיבוק! אנחנו מתפוצצים מרוב תכניות, מרוב תשוקה לחזור ולהבין יותר עמוק, את מה שמאיר אלינו מרחוק…

בשביעי של פסח, קראנו שבמקביל לשירה האדירה של הגברים, מרים יצאה עם כל הנשים בשירה בתופים ובמחולות, שם על שפת ים סוף. מה שמלמד אותנו שהם הצטיידו בכלי שיר ושמחה עוד קודם שיצאו לדרך כי האמינו שתהיינה הרבה הזדמנויות לשמוח, ואסור, הרי, לוותר על השמחה! כדאי לטרוח ולטלטל את הטמבורין למיניהם למרות שבדרך כלל מקפידים לא להיסחב עם דברים לא נחוצים כאשר יוצאים אל דרך ארוכה (ועוד אל המדבר), אבל שמחה זה משהו אחר, והם לקחו. ואנו, מה אתנו?

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. הרב הירש מפרש כך: עמידתי בקשיים (עזי) והזמרה שבוקעת ממני בעקבות העמידה הזו (זמרת), שניהם באים מכוחו של יה. כלומר: חוסני הנפשי להתגבר על הניסיונות, ואף התפעלותי ממנו ותודתי אודותיו – שניהם אינם אלא התגלות רחמיו ומתנותיו של הבורא המחייה תדיר. הלאה בפסוק: התכונות האלה שבי – הם (דווקא) שהיו לי לישועה. כלומר, השם הושיע אותי מפני שראה בי כלי נהדר להראות כיצד הוא מעצב את גורלות בני האדם ואת חיי הנפש שלהם.

איזה פירוש מתוק זה! מתנת חינם, מתוקה מכל מנעם.