ברוכים הבאים אל יום השישי, ז'וג י'ונים במנחם אב! עוד כמה מילים אחרונות, לדבר שלא יוכל להימנות: האהבה!

בס"ד

אהבה פרק ג'

בפרק הקודם (לקראת הסוף) הגדרנו מהי אהבה. (ע"פ הרב נח ווינגרג זצ"ל)

ואמרנו שאם יש לנו הגדרה אז יודעים מה לעשות. זה רק עניין של פרקטיקה עד שהאהבה עולה בלב, וזה אמתי וזה קורה. אמנם בכך פרחה (לכאורה), הלכה לה, ההילה המיתולוגית העוטפת את האהבה, אבל ניצולנו מכיליון עיניים ומבדידות מיותרת… נכון, זה כבר לא אפוף ענני זוהר מעורפלים, אבל הם אף פעם לא היו נחוצים. התענוג הוא אותו תענוג. האהבה שמתעוררת על ידי 'הבחירה' היא אהבה נטו! לא חסר לה דבר. כבר אמרתי כאן כמה פעמים (בשם הרב נוח) שזה ההבדל בינינו לבין העולם היווני-נוצרי: אלה עדיין מתרפקים על אגדת קופידון שיורה חיצי אהבה באותם שבא לו, בשעה שכל השאר מתייבשים… וגם, בדרך כלל, אותם שהחץ עורר את לבם, בתחילה אוהבים ונלהבים ונופלים אל האהבה (באנגלית) אבל באותו אופן הם גם 'נופלים' חוצה לה ומסתבכים עד שהכל נהיה לזרא…

ואילו אנו טוענים שהלב האנושי (שהוא מתנת המתנות, תיבת האוצרות, ארמון התענוגות) הוא ניתן לנו במתנה, במתנה גמורה. כלומר, הוא שלנו. הוא יעשה מה שאנו רוצים! רק שלוקח זמן ואימונים לחמם אותו, להדליק אותו בדחיפה – זה כמו הרמת משקולות. אבל זה בדיוק מה שאנו יודעים לעשות (זוכרים את הביטוי 'לב אבן'? האם הקב"ה יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה? ובכן, הוא עשה זאת! זה הלב שלך! רק אתה יכול להרים אותו) והתוצאות נפלאות.

מה שמפריע כאן זה אי הרצון להתאמץ. כלומר – העצלות. ויותר מזה: הטינה והאיבה, כלומר, הנקמה, היא שחוסמת את הדרך: 'האדם הזה לא שווה שיאהבו אותו!', או, 'לא מגיע לה!' נו, אם נתחיל ככה, אחי ורעי, לא נאהב בסוף אף אחד. לא יהיה אחד שיהיה ראוי בעינינו. נשאר love-free וזה עצוב ובודד. ואולי מה שעוד מפריע זה אי האמונה שזה יעבוד. עולם הסרטים האמריקאי צובע את הכל בצבעי האיפור ההוליוודיים, הדרמטיים, הלא ריאליים, ומעודד אותנו לצפות לאביר על סוס לבן, או לסינדרלה, אבל הזמן עובר והלב מתעייף מלייחל…

עוד מחשבה: כל מי שנולד לפני שלושים-ארבעים שנה (וכל שכן קודם) יודע וחש שהעולם הולך ומשתנה לנגד עינינו. אופי החיים משתנה ואין מי שיודע לאן הדברים מוליכים… כבר מדברים על כך (עדיין בגמגום אולי) שגם דברים מהותיים, למרבה החרדה, הולכים ומשתנים. כלומר, הטכנולוגיה הדוהרת וההתמכרות אליה סודקת את יסודות הזהות האנושית. מן הסתם לא בכוונה רעה, אבל זה קורה בלי שנוכל למנוע זאת.

אז אנו שואלים: האם גם האהבה תשתנה? האם יתכן ונפסיד אותה?

לדוגמה: במאות שעברו צורת החיים היתה שאהבה רומנטית היתה נחלתם של השכבות העליונות בלבד. רוב האוכלוסייה היתה נחשבת כלא מטופחת ולא מסוגלת לרגשות עדינים, זה היה חלק מהציור התרבותי המוסכם. כשם שאין האנשים האלה מוכשרים לקבוע את גורלם הפוליטי, כך אין הם בשלים לרגשות אציליים של אהבה רומנטית. עלינו לעכל את העובדה שבדיעה זו החזיקו גם אלה שנלחמו והטיפו לשיפור זכויות האדם וטיפוח דמותו. כל המהפכנים של המאה ה- 18 התכוונו להעניק את השוויון רק לאלה הקרובים והדומים להם בסולם החברתי. האהבה המוכרת לנו היום לא היתה קיימת בעולמם של רוב בני האדם. (ראה הערה למטה).

וזה השתנה! זה התחיל להשתנות עם לידת העולם הסופר מודרני, רעיונות השוויון… אני זוכר בסרט 'כנר על הגג' (סרט שבו באופן רגיש ואותנטי מתמודדים עם עולם משתנה ורעיונות מהפכניים) שם לקראת השינה, נכנסת בטוביה מחשבה שלא היתה אפשרית קודם והוא שואל את אשתו: 'את אוהבת אותי?', והיא, מופתעת, מנסה להסתגל לדרך החשיבה הזו… לא נעקוב אחרי הפלא הזה איך זה קרה, אבל היום רבים רבים מהמין האנושי מצפים ומקווים ליהנות מן האהבה. מרגישים שזכותם הטבעית לחיות בחיק קסמיה וחשים מאוכזבים (ואפילו יותר) אם זה לא קרה להם.

האם זה עומד להשתנות שוב?

הבה נודה על האמת המטרידה (ואולי מפחידה) שכבר עכשו נותנים הרבה פחות קרדיט לאהבה ממה שנתנו לפני 40 שנה. נכון? אנשים בגילי בוודאי זוכרים את האהבות הגדולות שפגשנו בספרים, בסרטים, הן היו נותנות השראה לכולנו, חלמנו עליהן. מה לא היינו מוכנים לעשות עבור האהבה. רוב העולם האמין שהיא תכלית האושר והיא לא תיגמר לעולם… 'והם חיו באושר ועושר עד היום הזה'. זוכרים? והנה היום פשוט לרבים שאהבה קלאסית נמשכת פלוס מינוס 3-4 שנים… ומדובר באהבה אמתית, עשירה בצבעים, בשקיעות ולילות ירח טרופיים – כן, כן, יופי, יופי, בטח, וואו! – כל זה שלוש ארבע שנים. כך מספרים המספרים, וכך יודעים מניסיונם אוהבים רבים וטובים.

כמו שהרבה דברים הפכו שטחיים וחיצוניים בעולם העתידני שלנו כך גם האהבה אין לה חוזה חיים נפרד משלה. היא משקפת את המאמצים של כולנו להיות אמתיים. נו, מי מוכן להקריב, לוותר, עבור חוויה של שלוש ארבע שנים? רבים עדיין חולמים, מקווים, שלהם זה לא יקרה ומוכנים לקפוץ אל ההרפתקה. טוב, בהצלחה! אבל לפני שקופצים עדיף בהחלט לחפש את אלה שהצליחו, לשאול אותם איך נהנים נכון מאהבה. מה עושים כדי שהיא לא תגמר? כדאי קודם לברר היכן הם סיפורי ההצלחה, מי אלה האוהבים באמת? נלך ונשאל אותם. מי אלה המכירים את החיים? נלך ונלמד מהם. כי מה שקורה בשטח זה שכאשר נתקלים בניסיונות (והם תמיד מגיעים) האש מצטננת ואז ממהרים בני הזוג לומר ביי ביי, ומקווים לקפוץ מהר אל הרפתקה רגשית נוספת. מאמינים בתמימות עיוורת שהפעם זה יהיה זה, אין אפס.

בחברה החרדית זה אחרת, ב"ה. לא יאומן עד כמה עלינו להודות. עדיין רואים אהבות שהן באמת לכל החיים. הן מבשילות אל סוג של רעות מופלאה, תחושה עמוקה ונדירה של הכרת הטוב. אשרינו. זו מתנת התורה.

וגם נאמר בכנות שלמרות ההערצה לאהבה, למרות הכיסופים אליה, למרות שירת יופייה וקדושתה, אין היא, כנראה, התענוג הגדול ביותר של האדם. יש רק להזכר בכל הסיפורים ששמענו, מקרים שידענו, שאנשים וויתרו על אהבות ענקיות, בוערות, בעבור צוו המצפון, בעבור המולדת, בעבור הילדים… לא יאומן אבל תחושת החובה המוסרית שבלב האדם גוברת על הכל והיא, אם כן, התענוג העליון שלו. כך מתברר שוב ושוב. נכון? מה אתם אומרים? ואולי גם זה נובע  מאהבה: אהבת האמת, כלומר, אהבת השם.

ונסיים בלקט של ביטויי הערצה לאהבה, איך לא?! הנה הצדעת כבוד לה. והדברים לא יגמרו לעולם. האהבה היא מעבר למילים:

"האהבה היא הלוגו של הנצח. היא מפירה כל מושג של זמן: היא מוחקת כל זכרון של התחלה, כל פחד של סוף"

"המתנה העצומה ביותר של האהבה זו היכולת להפוך את כל אשר היא נוגעת בו לקודש"

"האהבה היא מפתח הזהב שפותח את שערי האושר"

"האהבה היא ידידות שאחזה בה האש"

"האהבה גורמת לנשמתך להגיח ממקום מחבואה"

"האהבה היא עינוי מענג"

"לאהוב זה לזכות למבט חטוף אל העליונים"

"האוהבים לא נפגשים לבסוף באיזה מקום… הם אחד בתוך השני כל הזמן"

"אם מישהו אוהב אותך מאוד, זה נותן לך כוח, אבל אם אתה אוהב מישהו מאוד זה נותן לך אומץ"

"לפעמים האהבה מטביעה עקבות על לבנו, ושוב, לעולם, אנו לא אותו אדם"

"להיות ידיד שלך זה כל מה שתמיד רציתי, להיות נאהב על ידך זה מה שתמיד חלמתי"

"באהבה אמתית אתה רוצה את טובתו של הנאהב, באהבה התלויה בדבר אתה רוצה את הנאהב"

"כל אהבה שאין בבסיסה חברות, היא כארמון בחול"

"אהבה היא פעולה של סליחה אינסופית, מבט רך שהופך הרגל"

"אהבה היא תחושה אצילית שמגלמת את כל החסד, החמלה והחיבה האנושיים"

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (שיר השירים)

"על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי)

"ראה חיים עם האישה אשר אהבת כל ימי הבלך, כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש" (קהלת)

 

[הערה: התנ"ך אכן מספר לנו מקרה של אהבת אשה לבעלה, אבל רק אחד. האישה היחידה שהתנ"ך מספר לנו שאהבה איש זו מיכל בת שאול. כתוב פעמיים שהיא אהבה את דוד ואף סיכנה את חייה באהבתה אותו. אבל תמיד נוכל לומר שהיא בת מלך, לה מותר! ובאמת, קשה לומר שאין אמת בדעה הזו, כי אנו רואים יותר ויותר בעידן 'המתקדם' שלנו זוגות אוהבים שלא מתוקנים במידותיהם, מגושמים וילדותיים, אנוכיים גמורים, המסרסים את האהבה, אינם מסוגלים להכיל אותה כראוי ומכים ואפילו רוצחים את אלה שהם טוענים שהם אוהבים]