בוקר טוב של חודש טוב! שיהיה חודש מאושר, נגיע אתו אל כל טוב שאפשר! אדר"ח אלול!
בס"ד
נפל לי האסימון בנוגע לאחריות שלנו לסכנה המאיימת על החברה כולה עקב הסחרור של 'שכחת אלוקים' הפושט בכל. השכחה הזו מביאה את העולם להעדר רחמים, להעדר אור הנשמה באופן נורא – כלומר, למצב, בו נבלעים צוויי המצפון ורגשות הרחמים בתוך תהומות החומר ואנו נכנסים אל ימים של 'אין אלוקים', ימים בהם הנפש מתחננת לעזרה ודועכת למוות בין הסורגים והדינים. רע שהולך ומדרדר אל תוקף העריצות הנוראה של ה'אין רחמים'. שמעתי פעם, או קראתי, משהו מעביר צמרמורת: 'כל החומר שבעולם אינו אלא רוח (לשעבר) שההרגל המית אותה'. חייבים להתחדש. הנה אלול!! שומעים את הצלצול! למי צלצלו הפעמונים.
האחריות היא גרנדיוזית: אנחנו היחידים הנופחים חיים, נופחים נשמה, בתוך המוות הפיסיקאלי. בלי מאמצינו חום הלב האנושי הולך וקופא. זה מה שהתכוון האדמו"ר מחב"ד זצ"ל באומרו באחד ממכתביו שאין חיים אנושיים בשום מקום אחר על פני היקום. כי התורה, הוא אמר, ניתנה רק כאן. זה פסוק מפורש: 'לא בשמים היא'. כלומר, אין תורה בשום מקום אחר אלא כאן. ולכן, אפילו אם היה יצור אנושי באיזשהו מקום אחר הוא היה נבלע אל הזוועה של היסודות הגשמיים. בלי התורה הוא לא היה נשאר אנושי, הוא היה מאבד את הרצון לעשות טוב ולאט, לאט היה מפסיק להיות בן אדם, לא היינו מזהים אותו כאדם אלא כיצור מפלצתי. יצור כזה אולי באמת קיים, ר"ל, ואולי אפילו נפוץ באוקיינוס הקוסמוס, אבל זה לא אדם. כי בלי התורה, צלם האדם הולך ונעלם, מעיינות הטוב שבו הולכים ומדלדלים עד כי חדלים להתקיים. עולם בלי רחמים – הוא הגיהינום.
כדי לחזק את רוחנו, אנו, הדבקים בתורה, הנה כמה עיקרים לשנן בקול רם כאשר דעתנו נחלשת ואף צונחת, ר"ל:
א. אני שליח להיכנס למצבים של כיסוי הרחמים, אל מצבים של בלהה… שליח, לא קורבן! אין כאן קריסה. לא זוועה של תוהו פסיכוטי. זו שליחות! נשלחתי אל איזה נוף אומלל, אל איזה מצב רוח של דכדוך, או אפילו ייאוש, כדי להמתיק אותו ולהחיות אותו עם אמונתי, כלומר – עם תחינות ותפילות. שליחות כזו מתחילים תמיד בלי לב, עם תהום של חרדה, עם הסתר בתוך הסתר, ואז: 'האמנתי (האמונה חוזרת. איך? מתי?) כי אדבר'. כאשר אני פותח את פי (על כורחו של לבי) ומרבה לדבר. וזה פלא.
ב. כלום לא זכיתי להיות בן לעם הקדוש הזה אלא על מנת שאהיה פרוש מכל סוגי החששות?! נאמר בפרשת שופטים (פרשת השבוע): 'ואתה, לא כן נתן לך השם אלוקיך…', כלומר, אתה, אל תשמע אל מעוננים! ולא אל קוסמים ולא אל פחדים ולא אל הדיכאון! נביא מקרבך כמוני יקים לך ה"א: מקרבך ממש, אם לא נביא אז בן נביא.
ג. להאמין בניסים פירושו: להאמין שלמרות הכל השם – יעזור לך! להאמין שבאמת תצא מהסבל והניסיון שכרגע נדמה לך שצריך נס כדי שתצא ממנו, האמן שיקרה הנס הזה! האמן שאתה מרוויח מאוד מכך שזרקו אותך אל התוהו האנציקלופדי. דע שהירידה שלך, הצער שלך, יתהפכו בוודאי לאיזו מתנה, לאיזה משהו גנוז. האמן שיקרה הנס הזה! זה נקרא שאתה מאמין בנסים.