עידן האדם (ח') – משבר זהות
בס"ד
שיבה אל המציאות או זהות חדשה?
בסדרת רשימות 'עידן האדם' (שהתחילה בימי שלושת השבועות תש"פ) ניסינו לעורר בנו, למען חיינו, מודעות אל השינוי הענק שהתחולל בחברה האנושית, במאה האחרונה – המאה ה20. עד כמה הוא מופלא, מוזר, גורף ומסוכן. אמרנו בשם ההיסטוריונים שהמהפך החל להתהוות ברחם המאה ה19, אך הוא בא לעולם בבת אחת בעקבות מלחמת העולם הראשונה, וקיבל תנופה שהשלימה את עובדת היותו המציאות החדשה במלחמת העולם השנייה. אנו מזכירים שוב שלא רק אורח החיים השתנה לגמרי אלא, ובעיקר, האופן בו האדם מבין את עצמו ואת עולמו. וזה מסוכן. כי טשטוש הזהות בהכרח מביא לחריגות הולכות ומחמירות מהנורמות המתוות את שיגרת החיים. הולכת ומתפשטת מבוכה מסוכנת בנוגע לתכלית חיי האדם והגדרת הטוב והרע, נחלשת מאוד יכולת האדם לעמוד בקשיים וניסיונות…
בהשגחה אהובה הכרתי ספר נפלא בשם 'טכנופולין' שכתב סוציולוג, איש רוח, אמריקאי בשם ניל פוסטמן, שהיה אגב, יהודי (ניפטר לצערי העמוק לפני כ 25 שנה) ושם הוא מתאר יפה את לוע המלכודת הקיומית הפעורה לרגלי החברה הטכנולוגית החדשה, בעיקר האמריקאית. מלכודת, כמובן, למי שחשוב לו שימשיך להתקיים האדם כפי שהכרנו אותו עד עתה. כדאי לקרוא את הספר כדי להביט מעט מגבוה עד כמה הזוי נראה קרנבל מבול המידע ולונה פרק הטכנולוגיה שמסחרר אותנו סביב השעון מבלי אי פעם להרפות ולכבות את האורות ולו ללילה שקט אחד … וניל פוסטמן עדיין לא הכיר את האינטרנט… כדאי מאוד לקרוא את הספר. הוא גם כותב באופן מפוכח, עשיר בידע, שעיקר הסכנה היא היעדרו של נרטיב מוסכם ומכובד על הכל בחברה האנושית היום, נרטיב שעל פיו האדם יוכל להעריך נכונה את מעשיו, הישגיו וכל העובר עליו, נרטיב שמצביע על משמעות (תהיה אשר תהיה ובלבד שתהיה מקובלת) שלאורה האדם יכול לפתור את ספקותיו לגבי תעלומת קיומו… כי עכשיו, כלום! אין כלום! וזה מסוכן מאוד לאלה שאכפת להם שהאדם יישאר אדם.
ויש עוד אנשים שהגביהו את נקודת תצפיתם ומספרים לנו את אשר הם רואים מגבוה ומתבטאים באותו הסגנון, אחד מהם הוא פרופסור יובל הררי שמסיים את ספרו החשוב 'קיצור תולדות האנושות' במשפט הזה (ואני זוכר רק בערך): "היש יצור מסוכן יותר מהאדם של היום שהוא בעל כוחות של אל ואינו יודע מי הוא ומה הוא רוצה?!".
הבה ננסה לדגדג, ואולי אפילו לגעת, בתחושת הזהות שלנו: היש אחת כזו? מאיפה היא באה? היא חשובה? מה משפיע עליה? איך מחזקים אותה? ננסה לגעת בציר הכביר הזה של אישיותנו שמטריד כל כך הרבה אנשים היום.
ובכן, הבה נזדהה. הנה תרגיל פשוט בזהות:
אני אתן לפנינו כמה הגדרות, תיאורים של בני אדם, ואבקש מאתנו לבחור מהי ההגדרה המתארת אותנו באופן האמתי ביותר. בוודאי שבכל אחד מאתנו יש קצת מכל דמות אך אנו נדרשים להחליט מהי ההגדרה הקולעת ביותר למי שאנו באמת. ניקח זמן אבל נחליט:
*אני ישראלי (במדינה וחברה הנאבקת על קיומה)
*אני יהודי
*אני צלם אלוקים, יצירה אהובה על בורא עולם
*אני אדם חושב ובוגר בעולם מודרני
*אני חבר במין האנושי
*אני יצור בין המון יצורים המתקיימים על גבי כוכב אי שם בין כוכבים
*אני לא באמת יודע מי אני
הגענו להחלטה? זה כבר צעד חשוב!
עד כמה תחושת הזהות הזו חזקה אצלנו מ 1 עד 10?
עד כמה תחושת הזהות של אבא היתה חזקה אצלו?
עד כמה זו של סבא?
כבר קבלנו הרגשה אמתית על מה אנחנו מדברים.
איך היינו מרגישים עם רשימה של הגדרות יותר פרטיות, כגון: אני אשכנזי, אני אמא לשלושה ילדים, מזכירת בוס, מנהל סניף בנק הדואר, אוהד בית"ר, אברך, אני נהג אגד, אני מורה בתיכון, אני חיל, הוא כדורסלן, היא פיאנית, הוא חבר קיבוץ.
האם אתם מכירים אנשים המגדירים עצמם באופן הזה? רוב האנשים? האם גם אנו לרוב מתבטאים כך? מה זה אומר?
האם מה שאדם עושה זה מה שהוא? כלומר, כך הוא נוטה לזהות את עצמו כי לאדם יש תחושת תפקיד, תכלית, משמעות? אז מה יאמר אסיר בבית כלא? או חולה בכסא גלגלים?
האם יש הבדל בין זהות לבין דימוי עצמי, או שהם אותו דבר? האם דימוי עצמי קשור לביטחון עצמי? האם ביטחון עצמי קשור לזהות?
אם יש לי נשירה ואני הולך ומקריח, או השמנתי פחד ואף בגד לא עולה עלי, האם הזהות שלי תשתנה? הדימוי העצמי שלי? הביטחון העצמי?
אם הפסדתי את כל העסק, הכל ירד לטמיון, ר"ל, האם זה ישפיע על הדימוי העצמי שלי? Loser ? האם תיפגע גם הזהות שלי?
אני הייתי שנים קפטיין במטוס, או שר בממשלה, ועכשיו אני בבית אבות כבר כמה שנים, אני עדייו בטוח שאני חשוב? (או שרק הייתי חשוב)
קיץ, אני מבקר בגן חיות, נהנה עד הגג, מתעניין, מתבונן בבעלי החיים, בעיקר בקופים, מרותק… האם אני מתבלבל לכמה דקות: מי הוא היצור המתבונן בהם?… אבל אם יש לפתע שריפה גדולה, מסוכנת, ואנשים מתחילים לרוץ… ואני איתם… נו, מה בדיוק קרה לי? איך ברגע אחד שכחתי את עצמי? אז מי אני באמת?
נסיבות וניסיונות החיים הביאוני לגור שנים רבות בין נוצרים אדוקים בארץ רחוקה, והם נחמדים, אנשים טובים, כמה מהם חברים אמתיים, האם זהותי (היהודית) מתערערת?
האם שייך משבר זהות אצל חתול? למה?
האם אני מרגיש אותו אחד גם כאשר אני בקזינו בלאס ווגס וגם כאשר אני בבית כנסת בירושלים?
למה האינדיאנים צובעים את פניהם כאשר הם יוצאים למלחמה? למה הדוסים הולכים עם תלבושת אחידה?
מה עוזר לשמור על הזהות? מה מאיים עליה? מה פוגע בה?
איך הכירו את עצמם אלה שחיו בדורות שלפני פרויד ודרווין וניוטון וגליליאו? לפני שבא גליליאו וסיפר שהארץ טסה באפלת נצח סביב השמש (כמו הגחליליות סביב המנורה, רק הרבה יותר רחוק), וגם גילה את 'חוק' האנרציה שעל פיו גופים יתמידו בתנועתם לעד, ללא צורך של כל כוח מבחוץ… ובא קפלר ושיער שהמסלולים הם אליפטיים, ובא ניוטון ותיאר בדיוק (לא יאומן!) את הכוח הנעלם שמושך אותם זה אל זה ודוחף אותם לנוע, וזה בכל מקום על פני הקוסמוס (והכל חגגו, בצדק: ראו מה כוח שכלו, והישג ידו, של האדם!!), ובא דרווין וסיפר שהאדם לא נהיה באופן פרטי, מידי, כלל! אין תרחיש כזה. הוא ושאר המון יצורי הכוכב, התחילו מיצור פשוט, חסר הדר וחסר מובן, שהלך והתרבה וכל פיצוליו הלכו והשתנו וצצו באופן אחר במלחמת הכול בכול לאורך ביליונים שנים… ובא פרויד וסיפר שאין סיכוי שאי פעם היצור הזה ידע מי הוא, ולמה הוא מתנהג דווקא כך כי הסיבה האמתית נעלמת לעד בתהומות תת ההכרה (השאר הסוואה)… נו, איך הכירו את עצמם המוני אבותינו שחיו ופעלו לפני שכל זה הפך להיות התיאור של המציאות?
מה חשב אחד מהם על אשתו? על המלך? על הנזיר? על הרועה? על הכוכבים? על הגשם? על זקנו המלבין?
הדעות והגילויים הללו לא השפיעו מיד. היתה עדיין המון מסורת מקודשת והרגלים חקוקים היטב שסיפרו לאדם מי הוא ושמרו על נתיבותיו שלא יסטו מן הישר, וזה החזיק מעמד, איכשהו, נגד גלי הדעות האחרות, המוזרות, השונות כל כך. אבל באו גלי הטכנולוגיה והציפו בסערה את הדמיון וזכו בכל הגביעים – הטכנולוגיה שנתה באופן מופלא, מרגש, את אורח חיים עלי אדמות! ובאו מלחמות העולם והראו שכל הקדמה שסגדו לה כמה דורות והקימו לה מזבחות הולידה יצור טורף חסר רחמים…
מה נשאר? מה עכשיו?
אם מתעכבים להרהר בכל הדברים האלה מתחילים לשמוע את בת קולה ההולך ונחלש של הזהות, ואת צפירות האזעקה שמשמיעים אלה המזהירים שזהות האדם במאה האחרונה טולטלה טלטלה קריטית והיא מדממת על בלימה.